הרעיון למאמר הבא נולד לאחר ביקור בסדנא של קואצ'ר מוכר שמבטיח לרפא את המשתתפים, להביא אותם להצלחה ממשית בחיים במהירות, ו כל זה כמובן תמורת 2999.99 שקלים. הסוגיה שהפריעה לי והעלתה בי תהיות בתום הסדנא הקצרה היא העובדה שרבים מהאנשים שבאו להרצאת המבוא גם נרשמו לסדנת ההמשך המורחבת.
אני פועל בתחום העסקי כבר שנים ויש עובדה אחת שאני יכול להתחייב עליה – שאין קיצורי דרך (זכויות היוצרים על המשפט שמורות לאחד ממוריי לאומנויות לחימה י.ש.) – אי אפשר להצליח מתוך סדנא קצרה, אין יועץ שיקפיץ את העסק שלכם תוך יומיים. בלי עבודה רבה, הן אישית והן חיצונית (בין אם זה אדם פרטי ובין אם זה ארגון), ללא לימודים והכשרות מקצועיות, ללא ליווי מקצועי בתחומים שונים – פשוט לא ניתן להצליח (למעט מקרים בהם מעורב מזל).
לאחר שבוע של מחשבות ושיחות עם משתתפים אחרים, העליתי את ההנחה הפשוטה שרוב האנשים יודעים את האמת. הם יודעים שהסדנא לא תפתור להם את הבעיות, אבל הם הולכים בגלל התקווה. תקווה להגיע לנחלה שהיא ההצלחה. הרעיון הזה הזכיר לי את טכניקות הגיוס בה השתמשו בעבר לגייס מתאבדים צעירים לכת החשישיאן: הרעיון שעמד ביסודה של טכניקת הגיוס היה בניה פיקטיבית של עתיד אוטופי. כלומר האמונה שקיים עתיד אוטופי מיידי גורמת לאנשים לפעול בצורות לא רציונאליות עד כדי פגיעה בעצמם. אני אנסה להראות במגבלות הכתיבה האינטרנטית ששיטה זו ישימה ופועלת גם כיום על כל אחד ואחד מאיתנו בחיי היום יום.
מעבר לכך המאמר הולך לרדת לעומקו (עד כמה שאפשר) של אחד הנושאים שמרתקים אותי, נושא ה"תפיסה" (perception). המונח הפסיכולוגי "תפיסה" מציין את האופן בו אנחנו מפענחים את העולם. מה קורה כאשר אנחנו "תופסים" משהו? אחרי שקיבלנו את כל הנתונים מתוך כלל החושים שלנו, אנחנו מעבירים את המידע לעיבוד, שולפים את התוצאות ומתחילים להבין אותן. תפיסה היא האופן בו הבנו את העולם ונתנו משמעות לו ולדברים בתוכו בהתאם לפילטרים האישיים שלנו שיצרו לנו את המבט הייחודי לנו על העולם.
התפיסה שלנו מורכבת מסך התהליכים אותם עברנו עד כה ושהשפיעו בצורה זו או אחרת על נפש שלנו (באופן כללי לדעתי נושא הנפש הפסיכואנליטית ומשקעיה מוערכים במידה רבה מדי, ואני מיחס לו חשיבות נמוכה יחסית בהשפעה על הנפש בפועל בתכנים שלי). היא כוללת את המסורות שלנו, התרבות, חינוך, רעיונות, לאומניות, משפחתיות ועוד. בנוסף לכך, היכולת הסנסורית של כל אדם שונה ומגוונת, מה שגורם לנו לראות את העולם בצבעים שונים מעט. לכך תוסיפו את מבנה הזיכרון האישי ואת הנתונים אותם האדם זוכר בפועל, ושבמקרים רבים הקשר בין הזיכרון למציאות רופף עד בלתי קיים.
הסוגיה אליה אני מתייחס כאן היא רק אחת מתוך כל נושא התפיסה והיא הקשר בין האופן שבו אנחנו רואים את חיינו בעולם לבין הפער בין המקום שבו אנחנו מצויים בחיינו למקום בו היינו רוצים להיות בחיינו. במילים מוכרות יותר: "הקשר בין הרצוי למצוי". זו גם הסיבה שאני דן בחלק מהמאמרים בנושאים שלכאורה בינם ובין שיווק אין שום קשר כמו "תחילת העולם" או "להיוולד מחדש".
הדיון בדבר אי שביעות הרצון של האדם מהחיים בכדור הארץ מתחילים כבר בשלבים הראשונים של האנושות. הסיפור הת"נכי מתחיל מהשלב בו מגורשים אדם וחווה מגן עדן, וביסודו של הסיפור תמיד יש לנו את הכמיהה לחזרה לגן העדן או לפחות לשלב לפני שקוללו אדם וחווה. היא קוללה "בעצב תלדי בנים" ואת אדם הוא קילל בעבודה קשה:
אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי . כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר–וַיַּלְבִּשֵׁם. (וזו כנראה הקללה הקשה מכל איסור כניסה לאגף הנודיסטים)
בשנת 1933 יצא לאור ספר שעסק בנושא, ודן באספקט עמוק ביותר של הנפש, החיפוש אחר החופש – הגעה לנירוונה, גן עדן, שלמות נפשית או כפי שהסופר, ג'יימס הילטון קרא למקום הזה בספרו "האופק הנעלם" – להגיע אל השנגרילה (לא לרשת בתי המלון, המסעדה או העיר הסינית).
שנגרילה – הוא תיאור של מקום בדיוני אליו אנחנו כמהים להגיע. בספר המקום המסתורי נמצא בעמק החבוי באזור טיבט בקצה המערבי של הרי קונלון, גן עדן עלי אדמות של שלווה ואושר שמבודד ממבקרים זרים. השנגרילה הוא מקום אוטופי בו האנשים הם כמעט בני אלמוות, וחיים אין ספור שנים ביחס לאדם רגיל. הבסיס לסיפור הוא כנראה האגדה על שמבולה Shambhala, ממלכה מהמיתולוגיה הבודהיסטית הטיבטית. (אגב, המקום שכיום אנחנו קוראים לו קמפ דיוויד והוקם ככפר נופש לנשיאים אמריקאים, בשמו הראשון נקרא שנגרילה (ותודה לויקיפדיה)).
הכמיהה אל הארץ האוטופית היא, כאמור, רעיון ששזור בהיסטוריה של בני אדם מקדם. ביהדות יש את העיסוק ביציאת מצרים והגעה לארץ המובטחת, כולנו מייחלים לבואו של משיח שיביא לקיבוץ גלויות ועידן חדש, כל הרעיון של הקמת מדינת ישראל מתבסס על רעיון של חזרת היהודים אל המקום ההיסטורי הטבעי שלהם, כלומר שיקוף של רעיון גן העדן ממנו גורש האדם וכולנו שואפים להגיע לשם בין אם בחיים ובין לאחר המוות. גם מוחמד מבטיח למאמיניו את ההגעה לגן עדן אם ילכו בדרכיו, ואצל הנוצרים יש כמובן את העולם החדש אחרי הארמגדון שבו אלוהים יחזור לחיות עם מאמיניו. לאינדיאנים שבצפון אמריקה יש את "שדות הציד הנצחיים", ליוונים את שדות האליסיום, ואלהלה (Valhala) היא של הנורדים, ואצל כולם יש מכנה משותף שהשתכלל במהלך השנים: לא רק שניתן לחזור לגן עדן, אלא החזרה מובטחת לטובים והצדיקים.
לדעתי, רעיון הגן עדן הוא התשובה המוחצת לחיפוש אחר משמעות החיים, כי אם רוב בני האדם עוסקים בסבל שלהם והוא אינו נותן להם מנוח בעולם הזה. ואחת הסוגיות שמעסיקה אותנו שאין לה תשובה היא מה משמעות החיים? כי אם אין להם משמעות אז למה אנחנו צריכים לשאת את הסבל. גן עדן הוא פתרון לוגי מצויין, כי הוא טוען שאין מנוח לסבל בעולם הזה, אבל אם תתאפקו מספיק זמן ותקיימו מספיק מצוות (בכל דת מצוות אחרות) אז תגיעו לנחלה שהיא גן עדן. "שנגרילה" מקום ביניים למי שרוצה למצוא את משמעות החיים בעודו בחיים, ולכן זה רעיון מסקרן כל כך.
רעיון השנגרילה הצית את הדמיון להרפתקאנים רבים שכן הוא הוריד את גן עדן למקום נגיש על פני כדור הארץ כלומר ניתוק בין שכר ועונש בעולם הבא ואמונה שאנחנו יכולים להשיג את גן עדן כאן ועכשיו למי שמספיק נועז לצאת למסעות בהרים מהם לא רבים חזרו בשנות המוקדמות של המאה הקודמת (ולא בגלל שהם מצאו את שנגרילה לרוב בגלל שהם עברו לעולם הבא).
סרט תיעודי על החיפוש אחר השנגרילה:
את החיבור המשמעותי הפסיכולוגי בין רעיון של הכמיהה לגן עדן- שנגרילה לבין יצירת התניה פסיכולוגית ממשית ושליטה על בני אדם עשה חסאן אי-סבאח, שטיפח כת של מכונות הרג מתאבדות אשר הטילה את חיתה במאות ה 11- 13 ע"י כך שהמניע של אנשי הקבוצה להתאבד היה באמצעות האמונה שהם מגיעים לגן עדן.
חסאן אי-סבאח, יסד בצפון פרס את הכת שלו כחלק ממאבק בשלטון הסלג'וקי ששלט במקום באותה התקופה. אי-סבאח השתלט על מבצר ה"אלאמות" מבצר מבודד בהרי האלברז. למבצר היו שתי מטרות האחת מסתור והגנה מפני השלטון הסלג'וקי והשניה המבצר שימש כמטה ניהול המאבק נגדם. מאחר והמשאבים לניהול המלחמה של אי סבאח היו מוגבלים הוא פיתוח שיטה שבאמצעותה הוביל את מאמינו לציות עיוור ואמונה מוחלטת בו. באמצעותם הוא החל להפעיל מתנקשים אנושיים כחלק ממאבק פוליטי.
השימוש בכלי הנשק האנושיים נחל הצלחה משמעותית מה שהוביל לפתח את השיטה ולהרחיב את השימוש בה. וכאן מגיע החלק הרלוונטי שסופר ע"י בנימין מטודלה ואחר כך ע"י מרקו פולו ולפי ויקפדיה מבוסס על המון אגדות שניסו להסביר את הציות העיוור של המאמינים.
הרעיוון של אי-סבאח היה פשוט, הוא יצר במבצר שלו גן מהיפים שהיו באותה התקופה (מתוך מאמר של ד"ר רונן יצחק ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון המכללה האקדמית גליל מערבי – החשישיאנים ראשוני המתאבדים בשם האסלם) . הגנים מתוארים כמדהימים, היין זרם בהם כמו מים (לא כל כך מוסלמי אבל מה לא עושים בשביל ליצור מתאבדים), היו נחלים של דבש וחלב ונשים יפות הנעימו את הזמן בשירה. המקום עוצב ממש כמו תיאור הגן עדן בקוראן וכמו שמוחמד הבטיח למאמינו.
ילדים וצעירים היו מסוממים ע"י אנשיו של אי-סבאח, הם נלקחו מהאשפתות והובלו לגן שלו. שם המשיכו להיות מסוממים ע"י חשיש ( חשיש כנראה מקור השם חשישיון וזה גם מקור השם באנגלית של רוצחים assassins) ואחרי מספר ימים היו חוזרים לרחוב. תחת השפעת הסמים הם רק זכרו שנחשפו לגן עדן ואותו הרגע רצו לחזור לשם. דרך החזרה לאושר המוחלט שבגן עדן היתה אחת והיא באמצעות התאבדות. כך שהיה קל להפעיל את הצעירים ולגרום להם להתאבד כי מבחינתם הם כבר ביקרו בגן עדן והיו עדים לקיומו ולכך שהוא ממלא את ההבטחה. שלמעשה המתאבד היה בטוח שהוא חוזר אל הגן המדהים שכבר ביקר בו במציאות ובאמצעות עוד חשיש הקלו עליו את היציאה למשימת ההתאבדות ע"י טשטוש בין מציאות לבדיה.
אם אתם מחפשים דוגמא קיצונית נוספת נמצא אותה בדמות הכרזה הידועה לשימצה ששלחה את מליוני היהודים למחנות הריכוז. "העבודה משחררת" (בגרמנית: Arbeit macht frei, "אַרְבַּיְיט מַאכְט פְרַיְי") היה שלט הכניסה לאושוויץ וכך גם במחנות עבודה והשמדה נוספים ברחבי גרמניה. המושג במקורו התחיל כחלק ממוסר העבודה הפרוטסטנטי ובמקור שימש לתאר "חזרה בתשובה". סימון המחנות במשפט הזה בגרמניה נוכח החיים הכלכליים הקשים עזר לשלוח את היהודים למחנות העבודה ללא התנגדות יתרה בשלבים הראשונים.
הרעיון בקמפיין הוא שהגאולה מגיעה עם העבודה וכך הניעו את האנשים לעבוד גם בלי סיבה (זוכרים את המאמר שעסק בפראקסיס, עשייה רק למטרת עשייה?) והגרמנים עשו בו שימוש מניפולטיבי עבור היהודים וגם מתוך ציניות ובשלב מאוחר יותר כסימן לבוז לתרבות הלמידה היהודית וכנראה העיסוקים במסחר וכספים ולא בעובדה יצרנית. אבל המשמעות העמוקה של המשפט ה"עבודה משחררת" הוא למעשה החיפוש אחר הגאולה שמביאה את השלווה משפט שהמסר העמוק שלו הוטמע במשך כמה עשורים ע"י המדינה על מנת לנסות לאושש את הכלכלה הגרמנית שניסו ליצור סוג של עבודות יזומות.
עד כאן ראינו שלבני אדם יש כמיהה טבועה בנפש לחזור אל הגן עדן אל המקום האוטופי. כמיהה זו היא כנראה תולדה של הקשיים הרבים הנדרשים מבני אדם על מנת לשרוד ולא תמיד הוא מצליח להבין את הסיבה להמשכיות החיים. החשש התמידי ממוות או מפגיעה הרסנית בין אם גופנית ובין אם כלכלית מונע מאיתנו במהלך החיים את היכולת להגיע לשלווה קבועה ויציבה. ולכן אנחנו באופן בלתי מתכוון חייבים לחפש אחרי ה"גן עדן" שלנו.
כמיהה זו לעולם המושלם יכולה לגרום לאדם לאבד את חייו הן ברצון לחזור לשם כדוגמת התאבדות אנשי החשישיון אבל גם יכולה לגרום למותו מתוך אמונה עיוורת במניע של שולחיו למחנות העבודה ומשם למחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית.
להמשך חלק ב' של המאמר: קפיטליזים, חשישיון ושנגרילה ההתאבדות למען גן עדן
ונסיים בשירה : I've been to paradise, but I've never been to me
It's a lie
a fantasy we created about people and places
as we like them to be
but you know what truth is?
it's that little baby you're holding
and it's that man you fought with this morning
the same one you are gonna make love to tonight
that's truth that's love
פנטזיה שאנחנו יוצרים על אנשים ומקומות כמו שהיינו רוצים שהם יהיו.
אבל אתם יודעים מהיא האמת?
זה האיש שאתה נלחם איתו את היום,
זו האמת זו אהבה.
