במשך אלפי שנים האמינו בני אדם שהם חושבים מאזור הלב. הרי באזור הלב חווים אהבה, תעוקה, דאגה, שמחה. אריסטו היה בטח שהמוח הוא מעין רדיאטור לדם ויש היגיון לטענה אם אנחנו רואים את הקפלים של הקורטקס שמזכירים צלעות חימום. הרעיון שאנחנו אכן חושבים מהראש הוא חדש יחסית לפחות בחלק מהתרבויות.
במאמר הזה אני רוצה להציע הרחבה לרעיון אודות מיקום המחשבה. לדעתי, המחשבה נמצאת בטווח התחושות שלנו, וזאת אומרת שאנחנו יכולים לבצע הרחבה משמעיות לטווח התחושות שלנו. הישות החדשה שיצרנו – שהיא גדולה מההכלה של גוף האדם – בעצם יוצרת מודעות רחבה יותר שאגב נעשה בה שימוש בתחום השיווק.
על מנת להסביר את הטענה נתחיל מסרטון קצר:
הסרטון מראה טריק פשוט שבו גורמים למוח לטעות ולקשר בין יד מפלסטיק לבין הגוף שלנו. אחרי תהליך של בלבול קצר, המוח חושב שיד הפלסטיק היא חלק מורחב מהגוף כולו. וכשהפטיש נשלף למכה המסכן שעליו מבצעים את הטריק בטוח שהוא הולך לחטוף מכה על היד האמיתית.
תפיסת המרחב הגופני משפיעה על כל הנפש שלנו. אנחנו יודעים שכשאדם נפגע, נעלב, ומושפל הוא מתכווץ, וכשהוא מרגיש בעל נוכחות ושליטה הוא מתרחב עד לפריסת ידים רחבה. הרבה פעמים אנשים גדולים גופנית מרגישים דומיננטיים יותר בנוכחות קבוצה מפני שהם תופסים אחוז גדול יותר מהמרחב. לא סתם בסדנאות תמיד אומרים לקהל למתוח את הידיים כלפי מעלה כי תחושה המתיחה וההרחבה הפיזית של הגוף משפיעה באופן ישיר על נפש (מלבד הזרמת דם והתעוררות).
אבל היכולת שלנו היא כאמור להרחיב את האישיות שלנו אל מעבר למימדי הגוף. בתחום הרכב עושים את זה באופן נפלא: רכבי יוקרה נותנים לנוהג תחושת עליונות. הכיסא רחב נוח כה שמתאים באופן מושלם לגוף, לרוב הריפודים יהיו מעור פרה ובצבע עור אנושי. מרחב הראיה יהיה רחב לעומת כל רכב אחר וזאת על מנת שתפיסת המרחב לא תופרע מעצמים וככזו היא תיתן לנהג פרספקטיבה של עליונות.
בסקר לא מחייב שעשיתי תוך כדי רכיבה על אופניים שמתי לב שנהגי ג'יפים מתעלמים כמעט תמיד מזכות הקדימה להולכי רגל/רוכבים במעבר החציה וכנראה מעוד הרבה חוקים אחרים. הסיבה לכך, לדעתי, נעוצה שוב בתפיסת מרחב שמעצימה את התפיסה המנטלית של הנוהג. כשאדם יושב בכיסא הנהג הוא חווה תחושה של עליונות וככזה הוא מרגיש לא מחוייב לחוקים כאחד האדם.
פעמים רבות תראו נהגים שנוהגים ברכבי יוקרה מתנהגים באופן שונה גם כשהם מחוץ לרכב מאחר ויש כאן השפעה מתמשכת ומתגלגלת. הנהג מרגיש שהוא "גדול" יותר ועל כן הוא מרשה לעצמו להתנהג כאדם "גדול" יותר.
כך גם טייסים אלו חווים את אותו האפקט של הרחבה תודעתית והמטוס הופך להיות חלק מלא מתהפיסה המרחבית שלהם, הם הופכים להיות ישות אחת עם המטוס בשעת הטיסה. הרכיב המשמעותי הוא מרחב הראיה בתא הטייס שגם מתוכנן להיות מרחב נקי מעצמים המפריעים לשדה הראיה. טייס טוב הוא כזה שמודע לכלל המטוס וכלל הנפח שהוא תופס. גם הקסדה מכילה את כל המידע שהטייס צריך לראות השילוב של המידע כחלק משדה הראיה, מלבד היותו נוח יוצר סנכרון מלא בין הטייס למטוס. הסינכרון הזה נעשה במהלך אלפי שעות טיסה בדיוק כמו תהליך שראינו בסרטון רק באופן עמוק וממושך יותר.
וככה זה נראה ממטוס F16:
ואנחנו יודעים שכנסיות תוכננו על מנת לייצר את האפקט ההפוך: לגרום למאמין להיות קטן ולהרגיש קטן. המטרה היא ליצור פרספקטיבה בין אפסותו של האדם אל מול גדולתו של האל. ואיך אפשר להמחיש את עוצמת האל? עושים זאת באמצעות מבני ענק עם תקרות גבוהות מאוד, כאלה שיוצרים חלל גבוה שמקטין את הנוכחות האישית של כל אחד במרחב.
אנחנו יכולים להגדיל ולהקטין אנשים אך ורק תוך שימוש ועיצוב במרחב, אנחנו לא ממש צריכים כלים מיוחדים. החוקר במשטרה מתקרב אל הנחקר הרבה פעמים אל תוך המרחב שלו ועומד מעליו כך גורם לנחקר להצטמצם פיזית מה שמשפיע על התודעה שלו וגורם לו להיות קטן. אנחנו רואים שאדם המאיים על אחרים מנפח את הריאות ופורס ידיים מה שגורם לו להראות גדול יותר ולהרגיש גדול יותר.
אתם כמובן יכולים לפעמים באמצע היום להרגיש גדולים יותר באופן מכוון:
- לפרוס את הידים כלפי מעלה לנפח את הריאות באוויר ולהרחיב את המרחב שלכם.
- לעלות למקום גבוה, להביט על העיר או על המרחב ושוב להגדיל את המרחב האישי שלכם.
- כשאתם במחיצת אנשים, הרחיבו את הפריסה הפיזית שלכם , כמו הנחת ידיים פרושות על המשענות הכיסא.
לסיכום "רוחב" המחשבה שלנו תלוי ביכולת שלנו להרחיב את עצמנו ולהתמזג עם הסביבה. ככל שאני מרחיב את הנוכחות שלי, אני גורם לתחושת עליונות וכוח גדולה יותר. אנחנו יכולים להתחבר ולהרחיב את הנוכחות גם אל חפצים בעיקר כאלו שקשורים לתנועה כמו רכב, אופניים ומטוס אבל גם כיסא המנהלים יגרום לנו להרגיש גדולים יותר.
ההשפעה בין הנפח שלנו לסביבה משפיע על האופן בו אנחנו תופסים את הנוכחות שלנו אל מול אחרים וגורם לנו להרגיש בטוחים וחזקים יותר.
תרחיבו את עצמכם אבל אל תשמינו.. שלא יקטן לכם החיוך..
ועוד על הקמפיין המצער נגד השמנת יתר בקרב ילדים בפוסט אסטרטגיה של האשמת הלקוח
