אני אשאל אתכם עכשיו מספר שאלות ותשתדלו לענות בכנות:
1. נניח שיש לכם הרבה כסף שחסכתם/קיבלתם/זכיתם. יום למחרת גיליתם שאיבדתם את רוב הכסף. כלומר כמעט כל מה שחסכתם או קיבלתם נמחק. מישהו לקח לכם את כל הכסף. מה תהיה התחושה שלכם?
א. כסף בא כסף הולך
ב.ממש לא אכפת לכם
ג. די מעציב אבל נתחיל לחסוך מההתחלה
ד. מעורר זעם רב וכעס על הגנבים
ה. פונה למשטרה מגיש תלונה כנגד האשמים על מנת שיכניסו אותם לכלא
ו. מעורר דכדוך רב, דכאון וכו'
ז. זה נורא! שוקל התאבדות
ח.שוקל להרוג את האשמים בגניבה ואפילו מתכוון לפעול בכיוון
ט. לא רלוונטי עבורי ולא מעניין, כסף הוא מקור כל רע
2. אותה הסיטואציה אבל הנסיבות משתנות – גיליתם שכל הכסף נעלם אבל יש עוד משתנה. הגעתם לשלב בחיים בו אין לכם יותר את האפשרות להתפרנס וכל הכסף שחסכתם בחייכם נעלם. האופציות שעומדות בפניכם כרגע הן לחיות בעוני רב ולחכות למוות עם כמעט אפס אפשרויות לשנות מצבכם. מה היו התחושות שלכם עכשיו?
א. כסף בא כסף הולך
ב.ממש לא אכפת לכם
ג. די מעציב אבל נתחיל לחסוך מההתחלה
ד. מעורר זעם רב וכעס על הגנבים
ה. פונה למשטרה מגיש תלונה כנגד האשמים על מנת שיכניסו אותם לכלא
ו. מעורר דכדוך רב, דיכאון וכו'
ז. זה נורא! שוקל התאבדות
ח.שוקל להרוג את האשמים בגניבה ואפילו מתכוון לפעול בכיוון
ט. לא רלוונטי עבורי ולא מעניין כסף הוא מקור כל רע
כנראה שהתשובות הקיצוניות שנמענתם מהן בשאלה מספר אחת הופכות להיות רלוונטיות עבורכם או שלפחות העלתם אותם כאופציה.
3. ניקח את הסיטואציה עוד שלב – אני אומר לכם שבוודאות סיטואציה 2 תיקרה לכם. כלומר בעוד כ 30 שנה, תגלו שגנבו מכם את הכסף שחסכתם ותחיו בעוני, איך תגיבו היום?
א. כסף בא כסף הולך
ב.ממש לא אכפת לכם
ג. די מעציב אבל נתחיל לחסוך מההתחלה
ד. מעורר זעם רב וכעס על הגנבים
ה. פונה למשטרה מגיש תלונה כנגד האשמים על מנת שיכניסו אותם לכלא
ו. מעורר דכדוך רב, דכאון וכו'
ז. זה נורא! שוקל התאבדות
ח.שוקל להרוג את האשמים בגניבה ואפילו מתכוון לפעול בכיוון
ט. לא רלוונטי עבורי ולא מעניין כסף הוא מקור כל רע
אני יודע מה התשובה שלכם. תזוזו בחוסר נוחות על הכיסא ותגידו "שטויות, לי זה לא יקרה" ותבחרו בתשובה א' או ב'. כשאתם מתעלמים מהשורה אותה ציינתי " אני אומר לכם שבוודאות סיטואציה 2 תיקרה לכם" הכוונה היא כמובן לפנסיה אותה אתם חוסכים היום. כל הנתונים מצביעים כי אחוז גבוה מהחוסכים לפנסיה היום יישארו בלי כלום או עם אחוז זניח מהחיסכון ביום היציאה לפנסיה .
על הקשר בין המצב הנפשי שלכם לבין כלכלת חוב הסברתי במאמר: "צרכנות מוגזמת והנטייה שלכם להתאבד" מאמר שדן בקשר בין כלכלת חוב לבין המבנה הנפשי הרעוע שנוצר נוכח חובות כספיים. מטרת מאמר זה היא להסביר את נושא הפנסיות והחוקים הרלוונטיים להן כיום במדינת ישראל ועל האופן שבו זה יפגע בכם בעתיד מבחינה כלכלית ונפשית. המאמר נכתב מתוך ראיה של עצמאיים המתקשים לחסוך לפנסיה, אבל הוא רלוונטי גם למי שעדיין שכיר, שכן במבנה שוק העבודה המודרני שכירים רבים ימצאו את עצמם בגילאים מעל 45-50 מתנהלים כעצמאיים, בעיקר מחוסר ברירה כי הם הראשונים להזרק מהתאגידים. (על בעיות תעסוקה בגילאי 40+ )
רקע למבנה השוק הפנסיוני הישראלי
בשנת 2003 העבירה הכנסת חוק נוסף שנועד להסדיר את קרנות הפנסיה הוותיקות שנקלעו למשבר
החוק מינה להן מערך ניהול שונה והלאים חלק מקרנות הפנסיה הוותיקות שצברו גרעונות. שנה לאחר מכן, מכרה המדינה את קרנות הפנסיה החדשות שהיו בניהולן של קרנות פנסיה וותיקות גרעוניות
במקביל לתהליכים אלה, שר האוצר דאז, ביבי נתניהו, העביר את קרנות הפנסיה מהשקעה בקרנות אג"ח שהנפיקה המדינה, שנחשבו סולידיות – כלומר בעלות תשואה נמוכה וסיכון נמוך, להשקעת רוב כספי הפנסיה בקניית אג"חים קונצרניים ומניות של פירמות עסקיות דרך הבורסה, באפיק שנחשב בעל תשואה גבוה יותר אך בעל סיכון גבוה יותר. דבר זה הגדיל מאד את כמות הכסף שנכנסה אל שוק המניות בישראל, והפכה את קרנות הפנסיה וגופים דומים המכונים "מוסדיים" לגופים מרכזיים בשוק ההון הישראלי.
כמו כן בשנת 2003 הוארך גיל הפרישה, כדי להקטין את הוצאות הפנסיה וכדי להעלות את הכנסות הפנסיה. (אקו-ויקי – לקריאה נוספת)
כלומר משנת 2004 קרנות הפנסיה מנוהלות ע"י גופים שונים בהשקעות מגוונות ע"י גופים מוסדיים. המהלך להעביר את ניהול הפנסיות אל גופים שונים נבע מכך שקרנות הפנסיה הוותיקות התנהלו בצורה כושלת, בין אם בגלל שחיתות ובין אם בגלל חוסר ניסיון, ובין אם מעצם היותן כמו כל שירות ממשלתי אחר.
הבעייתיות של החוסך העצמאי לפנסיה
דילמת החיסכון לפנסיה עומדת רק בפני העצמאי. החוק מחייב שכירים לחסוך לפנסיה והמעסיק שלהם מחויב לשלם עבורם. אגב, חוק זה מקשה על התנהלות של עצמאים רבים שמעדיפים להעסיק כיום פרי לנסרים, דבר המעביר את אחריות החיסכון לפנסיה לעובד. כלפי עצמאיים אין חוק המחייב אותם לחסוך לפנסיה – וטוב שכך מהסיבות הבאות:
1. תזרים מזומנים – הבעיה העיקרית שהעסק מתמודד איתה היא ניהול של תזרים המזומנים (ניהול תזרים מזומנים – מי מנהל את מי?) כלומר החיסכון לפנסיה הוא תשלום שמצד אחד אין בגינו רווח עתידי עבור העסק בניגוד לכספים המושקעים בעסק, ויתר על כן לעסק אין בעלות ישירה על הכסף. כלומר בסיטואציות בהן העסק חייב מזומנים הוא לא יכול לבצע משיכה מהחיסכון.
חשוב לציין שההטבה לחוסכים לפנסיה מצד שני היא פטור ממס חלקי על הפנסיה הנחסכת. כלומר חיסכון לפנסיה היא דרך להעביר כספים מבלי לשלם עליהם שיעורי מס כמו על רווחים. כלומר החיסכון לפנסיה משתלם לעסק משגשג וריווחי שחושב גם על העתיד.
2. כפל תשלומים – בעיית תזרים המזומנים שמאלצת עצמאיים לא לחסוך לפנסיה מתחדדת בכך שבישראל יש כפל תשלומי מס – כלומר העצמאי מחויב לשלם בכל חודש מוקדמות מס הכנסה, ביטוח לאומי ומיסים נוספים בדמות ארנונה, מיסי עירייה ומיסים שונים מטעם גופים שונים. הבעיה היא שתשלומים אלו חונקים את העסק ומשולמים אחד על השני כשהתחשבנות המלאה נעשית בסוף השנה. לכן עצמאי יכול למצוא את עצמו מעמיס את הפנסיה כהוצאה חודשית נוספת שפוגעת לו בתזרים החודשי המיידי גם אם בסיום שנת מס הוא יקבל את הזיכוי המלא.
3. דמי ניהול גבוהים – התשלום עבור ניהול הפנסיה בישראל הוא שערורייתי ומגיע בין 25%- 40% מדמי החיסכון, כלומר בממוצע כ – 33% מהכסף שלכם ישולם לקרן המנהלת אותו בלי קשר לתשואה בחיסכון שלכם. כלומר, ייתכן וביצועי הקרן לאורך מספר שנים יהיו גרועים ואפילו ייצרו הפסד כספי ריאלי, אבל דמי הניהול יגבו במלואם. ובאופן לא מפתיע עצמאים המשמשים באופן קבוע כ"פרה החולבת" של המשק הישראלי גם כאן משלמים יותר.
עצמאים? רוב הסיכויים שאתם משלמים יותר מדי דמי ניהול על הפנסיה (ynet)
"25% מההפרשות לפנסיה – דמי ניהול שעוברים לעשירים"
"הסטטיסטיקן הראשי: "ההפרטה של מערך הפנסיה גרמה לריכוזיות האדירה בשוק ההון. אני קורא לזה 'שוד הפנסיה הגדול' (גלובס)
4. מימוש נכסי פנסיה – בעיה נוספת שהזכרתי היא חוסר היכולת לממש את הכספים שנצברו לחיסכון בזמן משבר פיננסי בעסק. יש היגיון רב לא לאפשר לאנשים להשתמש בפנסיה שלהם לצרכים מסחריים אבל בו בזמן ניתנת להם האפשרות לקחת הלוואה תמורת שיעבוד הפנסיה. (מכורים לאשראי: שעבדו את הפנסיה, קבלו מטבח חדש, כלכליסט)
מימוש פנסיה להלוואות יוצרת בעיה נוספת שמאיים על קיום קרן הפנסיה בעתיד, לדוגמא משבר הלוואות הסטודנטים בארה"ב וכמובן לא נשכח את משבר הסאב פריים. (המשבר הבא בארה"ב יגיע מחובות הענק של הסטודנטים, גלובס) כלומר, תופעת שיעבודי הפנסיה יוצרת מצב היפותטי שבו כספים של פנסיה משועבדים, לצורך הדוגמא, בנדל"ן. ההורים משעבדים את הפנסיה עבור בנם היקר על מנת שיוכל לרכוש דירה ומשתמשים בה כדי לתת את הסכום הראשוני שהוא שליש ממחיר הדירה. אם מחירי הדירות יתרסקו, ההורים יאבדו את הפנסיות שלהן כי הן שועבדו לבנק. הילד עלול לאבד את הדירה, ההורים את הפנסיה, ובו בזמן חברת הביטוח תמשיך לקחת עמלות על כסף שלא נמצא כלל ברשותה.
אם נחשב את הסכום אותו מאבד עצמאי הנאלץ לשעבד את הפנסיה שלו בחיבור דמי הניהול והרבית על ההלוואת שיעבוד לקרן הפנסיה שלו נגלה מצב בו בן אדם משלם על הכסף שלו 50% תמורת העונג לחסוך אותו… מצב בלתי נסבל ע"י מי שמנהל עסק.
5. משכורות שערורייתיות של מנהלי קרנות הפנסיה – מנהלים בחברות הביטוח ומנהלי קרנות פנסיה מתהדרים במשכורות דמיוניות הרבה יותר מכל הכנסה של עסק עצמאי שמחסכונותיו הם מתקיימים. מנהל עסק/חברה הרואה ומחשב את העמלות אותן הוא משלם על הפנסיה, ברור לו שהסיבה היחידה למשכורות אלו היא היכולת לקחת אותן בדמי הניהול. כי כאמור אין קשר בין ביצועי קרן הפנסיה לגובה העמלה וכך לשכר המנהלים. ואין קשר בין הצלחת מנכ"ל חברת הפנסיה לבין השכר שלו.
41 מיליון סיבות לחתוך את השכר של לפידות (דה מרקר)
6. שיעבוד הפנסיה – בישראל יש אפשרות לשעבד את הפנסיה של החוסך במקרים של פשיטת רגל והוצאה לפועל, והמימוש יעשה באמצעות בית משפט. כלומר, ישנה אפשרות כי ביום שבו העסק יקרוס תמומש הפנסיה ותשועבד במסגרת החוב. לכן, שוב אנו חוזרים לטענה שכספי הפנסיה אינם בטוחים כנכס ממשי וככאלו הם השקעה בסיכון גבוה.
7. קושי מתמשך בביצוע תשלומים רציפים עבור קרן הפנסיה – אנחנו רואים גם אצל שכירים את הקושי בשמירה על יציבות תעסוקתית במהלך החיים. חוסר הרציפות פוגע ביכולת לצבור הון לפנסיה וכאמור במקביל החיסכון פוגע בתזרים המזומנים, בעיקר בקרב בעלי הכנסה בינונית נמוכה. כמובן שהדבר נכון כפליים אצל עצמאים שעוברים תקופות שונות במחזור העסק. ולכן גם אם יש חיסכון פנסיוני, בפועל מגיע מועד פדיה של הכסף הרבה לפני שנות הזיקנה, ובמקביל החיסכון עצמו מאיים על יציבות העסק – כך שהעסקה לא משתלמת גם מבחינה זו. אגב, הנתונים המעניינים באמת בנושאי פנסיה יגיעו סביב שנות 2020 כשרוב דור הבייבי בום יצא לפנסיה בארה"ב.
8. מי הבטיח לכם שבסוף הדרך תקבלו את הפנסיה? נכון, ההורים שלכם לימדו אתכם שממש חשוב לחסוך לפנסיה. אבל הם גדלו בדור אחר; דור יציב יותר כלכלית. מי הבטיח לכם שאתם תקבלו את מה שחסכתם? אני יודע שתענו לי שהחיסכון כיום הוא אישי כלומר כל אחד חוסך מההכנסה שלו עצמו ועל כן הכסף שלו מובטח לו, בניגוד לפנסיות התקציביות הישנות, כאלו הנהוגות עדיין בצה"ל ואצל עובדי מדינה שאלו מתבססות על התקציב של הארגון.
כל הארגון של קרן פנסיה מושתת על עיקרון פירמידה, יש דור צעיר שמפריש לפנסיה ומההפרשים האלו משלמים לאלו שכבר יצאו לפנסיה. אבל מודל הילודה התרסק, ואנחנו נמצאים במגמת ילודה שלילית בשוק העבודה המערבי. יש יותר מתבגרים על פני צעירים הנכנסים לשוק העבודה. במצב כזה פירמידת הפנסיה לא תוכל לתמוך את אלו שכבר יצאו לפנסיה. מי אמר הונאת פונזי?
9. הארץ המובטחת – מי הבטיח לכם שבסוף הדרך תקבלו את הפנסיה? נחשפנו בשנים האחרונות למושג "תספורת": חברות שונות שלוו אגח"ים ולא הצליחו להחזיר את החובות וההתחיבויות בגינם משקיעים קנו את האגח"ים. חוב האג"ח פשוט נמחק ואיתו כספי הפנסיה. הכסף שנמחק ברובו הגיע מקרנות פנסיה, ואלו ששילמו בפועל על מחיקת החוב הם החוסכים, כי המנכ"לים של הקרנות הרי לקחו את אותו שכר גבוה גם אחרי שהגיעו להסדר בו מחקו מיליארדים מכספי החיסכון.
רק לאחרונה נחשפנו למצב הבעייתי של קרן מרקסטון, זו שמנהלת את קרנות הפנסיה של עובדי מדינת ניו יורק.
10. השיקול האחרון הוא כמובן – מי הבטיח לכם שבסוף הדרך אתם תקבלו את הפנסיה? כלומר, למה אתם חושבים שתחיו עד גיל הפרישה? הרבה מהחוסכים לא בטוחים שהם יגיעו לגיל הזה ועל כן לא מעוניינים לחסוך, מה גם שכל הזמן יש כוונות להעלות את גיל הפרישה כך שההסתברות שתחיו כזקנים מאושרים היא נמוכה.
עד עכשיו סקרנו את הסיבות שמונעות מעצמאי בר דעת לחסוך לפנסיה, כשהסיבה העיקרית היא תזרים המזומנים של העסק שאינו יכול להכיל בתקציב גם את חיסכון לפנסיה, וכמובן מכלול הגורמים ששוחקים את שווי קרן הפנסיה. יש גורמים נוספים כמו חישובי ערך שווי הפנסיה בפועל, יכולת גביה של הזכויות שלכם, שינויים רגלוטורים שפוגעים בכם החוסכים וכו'.
המטרה בדוגמאות היא להראות את חוסר האיזון בין הכסף הצבור שלכם לבין יכולת השליטה שלכם בו.
מה הם אם כן הפתרונות שיגרמו לאנשים לחסוך?
אני אתחיל מהסוף. למרות כל האמור לעיל חשוב וחובה לחסוך לעת זקנה. עד כמה שלצעירים מועד הפנסיה נראה רחוק הוא מגיע די במהרה. תוחלת החיים של האדם המודרני משתפרת בלי הפסקה. נכון שיש בה כשלים ואומנם אנשים חיים יותר אבל באיכות חיים פיזית נמוכה לעיתים. עדיין החיים נמשכים זמן רב ואחוז ניכר מיוצאים לגמלאות חי ללא יכולת פיננסית ראויה. ועל כן חייבים להיערך לחיים שאחרי הפרישה. על מנת שחיסכון לפנסיה יאפשר לכם חיים ראויים ויספק הכנסה סבירה יש לנקוט במספר פעולות:
1. הגבלת שכר הבכירים המנהלים את הפנסיות – שכר מנהלים חייב להיות כמו שכר חברי כנסת או שכר מנהל חברה ממשלתית. בואו נחשוב שניה לעומק… מנהלי קרנות הפנסיה לא הראו תשואות מרשימות בשנים האחרונות למעשה ההיפך הוא הנכון. כלומר טיעון שהשכר הוא התמריץ ל"אנשים מצויינים" במשק הוא שיקרי ושגוי. אני בטוח שיהיו אנשים מצויינים שיסכימו לנהל את קרן הפנסיה גם עבור שכר "עלוב" של 40-30 אלף שקלים בחודש. הרי הרמטכ"ל מנהל צבא עבור כ 70 אלף ושר האוצר האוצר מנהל את תקציב המדינה תמורת 34 אלף בחודש (טוב, נסחפתי עם המילה מנהל 🙂 ) לא תמיד התמריץ הכלכלי הוא נכון. למעשה במחקרים שונים בפסיכולוגיה חברתית אנחנו רואים שתמריץ כלכלי הוא לא מדד לביצועים טובים בעבודה המצריכה אתגרים.
2. הגדרת הצלחה של קרן ממנה רוצים לקחת בונוסים צריכה להימדד בשיטה רב שנתית – כלומר סיכום שנתי כמדד לבונוסים הוא סיכום של פרק זמן קצר מידי. הבונוס כתמריץ צריך להיות מחושב בחישוב רב שנתי. בעידן המחשב ניתן לחשב ביצועים לפרקי זמן של 4-7 שנים. ורק לאחר תקופה מתמשכת של שגשוג ניתן יהיה למשוך בונוסים בגובה מוגבל.
3. הגבלת גובה דמי הניהול – כיום הקרן מרוויחה בעיקר מלקיחת דמי הניהול. הגבלת דמי הניהול לכ – 2% תשאיר אחוז ניכר של הכסף אצל החוסך ותאפשר לקיים את הקרנות בכבוד. אנחנו מדברים על חיסכון צבור בפנסיות של מאות מליארדים 2% מסתכמים בהון עתק. אם מחזיקים משרדים סבירים ומשכורות ממוצעות פלוס, כספי הפנסיה לא ישחקו.
4. ביטול שעבודי פנסיה – מניעת כל אפשרות חוקית לגעת בכספי הפנסיה אבל כן לתת לאנשים תחת נסיבות מסויימות עם וועדת אישורים את האופציה למשוך את הכסף (להגדיר מקרים של מחלות או אסון משפחתי) . בכל מקרה אין לאשר חוקית לקחת הלוואה נגדית תמורת שעבוד ההון שנחסך בפנסיה ובטח לא כלפי הבנק.
5. הכספים הצבורים בקרנות הפנסיה הם של העובדים, כיום עיקר ההשקעות בכספי הפנסיה האלו מתבצעות אצל טייקונים ותאגידים. חלק מאותם טייקונים שלווים כספי פנסיה הם למעשה אלה שמחזיקים באחזקות בקרנות פנסיה, כלומר יש ניגוד עניינים מובהק והחתולים שומרים על השמנת:
א. הרגולטור חייב לאסור על בעלות צולבת של קרן פנסיה יחד עם עסקים פיננסים נוספים.
ב. כספי הפנסיות הן של הציבור הרחב ועל כן צריכות להיות מושקעות בציבור הרחב – כלומר בעסקים קטנים ובינוניים. עדיף שעסקים ילוו מקרנות פנסיה מאשר מהבנק. העסקים יקבלו אשראי חוץ בנקאי ברבית אטרקטיבית והקרן לא תסכן את הכספים על טייקון אחד.
ג. המושג "תספורת" חייב להימחק מהלקסיקון, טייקון שלא פורע את חובותיו חייב לשלם כאחד האדם. וזה יכול להתבצע רק באמצעות ביטחונות כספיים תמורת הלוואה.
6. תשלומי הביטוח הלאומי יופרשו לפנסיה של עצמאי – כיום אין הצדקה ממשית לדמי הביטוח הלאומי שמשלם עצמאי. הרי אם הוא סוגר את העסק הוא אינו זכאי לדמי אבטלה למרות שבפועל הוא משלם אחוז גבוה יותר מההכנסה שלו מאשר שכיר לביטוח לאומי. על כן יש להפריש חלק מהתקציב לפנסיה אישית בלי שלביטוח הלאומי יש אפשרות להשתמש או לגעת בכספים אלו.
7. יתרות תשלום בחסכונות פנסיה שבעליהם לא השתמשו בהם יועברו לכלל החוסכים באותה הקרן. כלומר שכספים אבודים יחולקו בין החוסכים. ולא יוכלו לשבת בתיקים עלומים בחשבונות הבנק של הקרן.
לסיכום אני רוצה להזכיר שהמאמר אינו עוסק בפנסיה, המאמר עוסק במצב הנפשי שלכם בעוד כמספר שנים בעת שתהיו מבוגרים מכדי להמשיך ולעבוד. כלכלנים התנהגותיים טוענים אנשים פועלים תחת היוון היפרבולי. כלומר ההתנהגות שלהם אינה רציונאלית ובני אדם מעדיפים את ההווה על פני העתיד. כלומר, יותר קל לחשוב מה אני עושה עם הכסף כאן ועכשיו מאשר מה אני אעשה איתו בעתיד. ורבים מהצעירים לא חושבים על כך שיציאה לגמלאות היא רק תחילת הזיקנה שיכולה/עלולה להימשך מספר עשורים.
אני חושב שבשלב זה אתם כבר מבינים שלא להפקיד כספים לפנסיה הוא מהלך רציונלי בנסיבות הקיימות. אומנם להישאר בלי מקור הכנסה בגיל בוגר הוא מעשה לא אחראי אבל גם לחסוך לפנסיה ולתת אחוזים ניכרים מהחיסכון שלהם לגוף זר ולא אחראי – הוא מעשה מטופש ונאיבי. לקריאה נוספת על הבעיות של אי התמודדות עם העתיד: אשליית סוף ההיסטוריה – הפסיכולוגיה של העצמי העתידי
המעשה הכי פחות רציונלי מבחינתכם הוא לחכות לזקנה מבלי להבין את נושא הפנסיה. ישיבה על הגדר, התעלמות, בורות ותקווה שהרגולטור יפעל למענכם משולות לטמינת הראש בחול. ומהווה גזרת דין של חיי עוני על עצמכם למשך שנים רבות.
כשרוב הציבור הישראלי יגיע לגיל זקנה הוא יהיה מחוסר מקורות הכנסה ולמרות זאת הוא יושב אדיש לכך שיש בעיית הפנסיה בישראל. והמשמעות היא חיי זקנה קשים ואומללים. לכן יש רק מהלך אחד רציונלי לקוראים והוא להיות מעורה בנעשה בחיסכון החשוב בחייכם. כמו כן להיות פעילים על מנת לקדם את התנאים שלכם ולשמור על הכסף שלכם זאת אומרת להיות מעורבים חברתית.
אם נחזור לשאלות ששאלתי בתחילת הדיון – נבין כי העתיד שלנו הנפשי שלנו מושפע מהחלטות הווה "סוף מעשה במחשבת תחילה" אמרו חז"ל.
אם הייתם מגיבים כיום לשוד הפנסיה שלכם כאילו גזרו את מותכם בעוני (וזה בדיוק מה שקורה) המצב יוכל להשתנות אבל נקיטת עמדה של אדישות למצב הקיים היא גזר הדין העתידי על בגרותכם. לכן כל אחד ואחד חייב לראות כאילו נחרץ גורלו ולהגיב, לשאול, להבין מה תנאי הפנסיה שלו, מה ההבדל בין ביטוח המנהלים לפנסיה, כמה עמלות אתם משלמים, מה תשואת הפנסיה שלכם בעשור האחרון וכו'. ישיבה על הגדר היא טעות אסטרטגית אישית.
