"אף אחד לא אוהב הומלסים!" משפט הפתיחה הכל כך נכון איתו מתחיל ג'ון סטיוארט את נושא הכתבה הבאה בנושא הומלסים (חסרי בית):
מתברר שביוטה ארה"ב מתבצע ניסוי חברתי מעניין על מנת למגר את תופעת חסרי הבית – הומלסים. בשעה שברחבי העולם לרוב השלטונות נלחמים כנגד הומלסים בצורות שונות ממאסרים ועד יצירת מקומות "אי נוחות" כלומר שקשה לשהות בהם כמו כיסאות בתחנות אוטובוס ממוסמרים, על מנת שלא ישנו עליהם, בניה ללא פתחים כדי שלא ישתכנו שם לילה, יצירה של שטחים חצי ציבוריים כמו קניונים שיש עליהם פיקוח ועוד.
ביוטה החליטו לפתור את הבעיה של ההומלסים בצורה פשוטה – הרי המשמעות של המילה home less (הומלסים) היא "חסר בית" אז הדרך המקורית שהם מצאו לפתרון הבעיה היא באמצעות מתן בית. וכשלחסר הבית יש בית הוא כבר לא "חסר בית". רעיון גאוני… וזה מאפשר לבן אדם לחזור להיות שוב בן אדם.
אם לא ידעתם, רבים מחסרי הבית הפכו להיות כאלו מסיבות בריאותיות או משבר של אמצע החיים שלרוב קשור למשבר כלכלי. לדוגמה בישראל, משבר כלכלי בשילוב הליכים בהוצאה לפועל גורם לרבים מהאנשים לקבל עונשי מאסר ולאבד רישיון נהיגה. עם תיק פלילי וחוסר ברישיון הם כבר לא יוכלו למצוא עבודה איתה יוכלו לממן קורת גג. ובעולם המודרני קורת גג שהיא בסיס לקיום חיים היא לא דבר ברור מאליו, דירה עולה כסף ובקלות רבה ניתן לאבד את הבית ואיתו את הכבוד. משם הדרך מאוד קצרה להיות מועסק ע"י עולם תחתון כקבצן או כאוסף פחיות ולחיות כמו הומלס.
ביוטה הבינו שיותר קל לזול לתת לקבצנים הומלסים בית מאובזר על מנת שיוכלו לקיים את החיים שלהם מאשר לטפל בהם ברחוב. להקצות משאבי משטרה לטפל בפשע שנגרם על ידם ובכל ההוצאות הנלוות יקר יותר משמעותית. חסרי הבית מקבלים הזדמנות לשקם את החיים שלהם – כי אם יש להם בית לישון ולאכול, להתקלח ולהתארגן על החיים קל להם גם לחזור למסלול החיים הרגיל ולא ההוצאה לא נופלת על הציבור נהפוך הוא הוצאות הטיפול נחסכות.
אבל מה לבלוג הזה ודיון בבעית הומלסים?
הבעיה העיקרית בטיפול בהומלסים נובעת מהאשמתם במצב, במאמר "אסטרטגיה של האשמת לקוח" הסברתי על המניפולציה בה מעבירים אחריות אל מי שהוא לא בהכרח אשם. קשה לנו כבני אדם לראות משברים נפשיים אצל קרובים לנו, אנחנו ישר רואים בהם "בכיינים", "מפונקים", "לא אחראיים" וכו' אבל כשאנחנו חלילה במצבם היינו מצפים לחמלה ועזרה ולא להאשמה. כלומר האופן שבו אנחנו תופסים את האחר משפיע על המציאות שלו ולכן שינוי בחשיבה שלנו (בתקופה שאנחנו חזקים) מסייע לחלשים. תפיסה של האשמת חלשים היא תפיסת עולם מיושנת שלא רלוונטית למציאות שלנו שבה אל ניתן לצפות שכל אחד יעמוד בתלאות החיים.
החיבור לתוכן של הבלוג הוא האופן בו אנחנו תופסים את המציאות וההשפעות של תפיסה זו על ההתנהגות שלנו וקבלת ההחלטות שלנו.
התוכנית היא דוגמה מצויינת המראה שכשמפסיקים להאשים הומלסים במצבם ומסייעים להם קל להם לחזור למסלול החיים הנורמלי. כלומר – הם לא באמת אשמים במצבם.
נקודה נוספת היא הקשר בין מצב כלכלי למצב נפשי פיזיולוגי כלומר למורת רוחם של הפסיכולוגים למצב הכלכלי יש השפעה עצומה על הנפש של האדם ברוב המקרים רבה יותר מממעשה זה או אחר של אמא שלו בילדות – בקשר הכלכלי נפשי עסקתי במאמר "צרכנות מוגזמת והנטיה שלכם להתאבד", ואם ידעתם או לא רבים מההומלסים ירצו בשלב זה או אחר להפסיק את הסיוט ולסיים את חייהם. לרוב זה יהיה באמצעות מנת יתר, הטבעה עצמית באלכוהול זול או קפיאה על גג גבוה.
ברגע שאנחנו מבינים שהקשר בין מצב כלכלי למצב נפשי הוא ישיר או כמו שחז"ל ציינו "דיני ממונות שווים לדיני נפשות". אנחנו לא יכולים להמשיך ולהטות את הדיון למחזות של אחריות אישית, אלא לחזור לאחריות חברתית – כלומר האינטרס הציבורי הוא לסייע לחסרי הדיור ביוון שמדובר בנפשות ולנו זה בכלל עולה פחות.
אני יודע שיש טענה שהומלסים לא רוצים לסייע לעצמם, אבל לרוב זה שכל ניסיון סיוע מסתיים בהכנסתם למקלטים לא ראויים, תחת משטר קפדני של הדומה לכלא שכולל לקיחת שאריות הכבוד האישי מהעצמם שהוא "החירות לבחור לבד". אז כן באלטרנטיבה שמוצעת להם כיום הם ממש יעדיפו לקפוא ברחוב ולא לאבד העצמאות והכבוד העצמי של העברת השליטה בחיים שלהם למישהו אחר.
סיבה נוספת היא נושא הנדל"ן – אחת הטענות כנגד השיטה של לסדר פתרון דיור להומלסים היא – שנדל"ן הוא דבר יקר ואין סיבה לתת אותו חינם. גם על כך עסקנו במאמר "הורדת המע"מ על דירות". והטענה העיקרית שלי היא שמחירי הנדל"ן בישראל הם בועה קיצונית שנגרמה מניהול כלכלי שגוי דבר מסוכן לכלכלה ומעבר לכך בהרבה מדינות אירופאיות מוצע דיור ציבורי ראוי מבלי שרוכש הדירה ישעבד עבורו את חייו. בישראל היה בעבר דיור ציבורי ואת השאריות הקימות מנסים לחסל באמצעות הזנחתן והעברתן לבעלי עיניין, לכאורה. כלומר שוב מהלכים כלכלים וגזרות כלכליות קובעות את מסלול חייו של הציבור והוא מקבל אותן מבלי לערער או לבחור באלטרנטיבה.
לקריאה מורחבת בנושא – לחצו כאן.
מתוך קמפיין שרץ בפייסבוק בנושא הדיור הציבורי
מאחר והנושא של הבלוג הוא על יסודות נפשיים והשפעות שלהן על התפיסות שלנו וכתוצאה מכך על ההתנהגות. הדוגמא הזו מראה לנו איך באמצעות שרשרת של מניפולציות והטיות חברתיות אנחנו מקבלים "הבנה" ברורה של המציאות:
1. חסרי בית הם אנשים עצלנים שלא עוזרים לעצמם.
2. הם לא רוצים עזרה או לעזור לעצמם – עובדה קיימת היא שהם מעדיפים להיות ברחוב, למרות שאין להם אלטרנטיבה אחרת.
3. חסרי בית הם אנשים שונים לנו זה לא יקרה – בפועל נסיבות בריאותיות או משבר המשולב עם משבר כלכלי קיצוני יכול להביא כל אחד לרחוב.
4. אם נותנים בית נעים ומכבדים את האדם שמאחורי חסר הבית – הוא יפסיק להיות חסר בית.
הבחירה של הצגת המציאות והבחירה של הפיתרון לבעיה הם אך ורק שלנו ככל שנרחיב את יריעת המבט על תחום מסוים נוכל להבין את ההטיות הלוגיות/התנהגותיות שיש בו.
