"בני האדם הם יצירות בתהליך היווצרות, שטועות לחשוב שהן גמורות". דן גילברט מרצה בטד ומביא תוצאות מחקרים עדכניים בנוגע לתופעה שהוא מכנה: "אשליית סוף ההיסטוריה", אשליה שגורמת לנו לחשוב שהאישיות שלנו היא דבר מוצק, מוגמר וקבוע. באמצעות המחשה של סידרת מחקרים הוא פריך טענה זו. אם עיינתם בעמוד שבו אני מסביר על בסיס הידע התיאורטי והנחות יסוד בעבודה – בטח שמתם לב שהטענה המרכזית שלי בעבודות שלי מתבססת על ההנחה שאישיות אינה דבר מוצק בעל קיום קבוע ומתמשך, כלומר יש קווים מנחים אבל הם ניתנים לשינוי מידי ותמידי.
הסיבה שהבאתי את ההרצאה של גילברט היא לתמוך טענה זו גם ע"י הפסיכולוגיה שרק בשנים האחרונות מתחילה להשתחרר מכבלי הפסיכואנליזה הישנה שמניחה כי מעשי העבר הם התשתית לאישיות הנוכחית מקובעת. ועל מנת שאדם יבריא הוא צריך לחקור את עברו בניגוד לתאוריות טיפוליות חדשות שעוסקות בשינוי ההתנהגותי כמשפיע על הנפש.
גילברט הוא חוקר פסיכולוגיה של האושר באוניברסיטת הרווארד. בהרצאה זו הוא מנסה להבין את הסוגיה הבאה. למה החלטות שקיבלנו בזמן מסויים מפסיקות להיות רלוונטיות אחרי כמה שנים כלומר שהעצמי העתידי שלנו מתחרט עליהן? לדוגמא למה אנשים משקיעים כסף בלהסיר קעקועים שהם קעקעו על גופם בזמן שהיו בטוחים שזה מה שהם רוצים? למה מתגרשים מבני זוג שכל כך שמחנו להתחתן איתם ? וכו'
הטענה המרכזית שלו היא שיש לנו תפיסה שגויה באשר למושג זמן כי כבני אדם יש לנו תחושה קבועה ש"אנחנו מבושלים" כלומר הגענו למקום שבוא האישיות שלנו מוחלטת והגענו למקום שממנו כבר לא נשתנה.
על מנת לחקור את הטענה הצוות שלו ביצע מחקר שכלל אלפי אנשים שחולקו לשני קבוצות אלו נתבקשו לענות על שתי שאלות. קבוצה אחת נשאלה עד כמה הם חושבים שהערכים שלהם ישתנו בעשר שנים הבאות? וקבוצה שניה נשאלה עד כמה הם חושבים שהערכים שלהם השתנו בעשר האחרונות?
ניתוח הנתונים אפשר להם להשוות בין קבוצות גיל שונות את ההבנה של השינוי האישיותי. הם אוששו את ההנחה הבסיסית שבני אדם מערכים שהם פחות נתונים לשינויים ערכיים ככל שהגיל מתבגר. אבל הנתון המחקרי המפתיע הוא שכמעט בכל שכבות הגיל נדגמים הרגישו שכבר לא יכול בהם שינוי אישיותי. בני 18 צפו שיהיה להם שינוי ערכי כמו שבני 50 דווחו שהם חווים בפועל כלומר כבר בגיל צעיר אנשים הרגישו שמבחינת ערכים לא יהיה להם שינוי כלל. נתון זה תקף גם לשאלה עד כמה האישיות של אותם נבדקים תישתנה – כולם בטוחים שהיא מוגמרת ולא צפויים בה שינויים מרחיקי לכת.
עכשיו הצוות בחן את הממצאים בתחומי חיים פחות משמעותיים מאישיות וערכים וגילה שיש קורלציה מלאה בתוצאות. אנשים העריכו שהם שהחבר הנוכחי שלהם ימשיך להיות החבר הטוב בעוד עשר שנים, שבעוד עשור ההם יאהבו לנפוש באותו המקום, שהמוסיקאי החביב עליהם ימשיך להיות וכו' אבל כששואלים אנשים שיעריכו האם היה שינוי בעשור האחרון הם יעידו שכן, הטעמים והעדפות שלהם השתנו.
לטענת גילברט, ממצאים אלו "משגעים" אותנו כבני אדם משבשים את היכולת שלנו לקבל החלטות. הם ביצעו מחקר נסוף ובחנו כמה כסף אנשים מוכנים לשלם עבור צפיה בהופעה של הזמר הנערץ עליהם היום אבל בעוד עשר שנים. התוצאה היתה 129$ אולם ככשאלו אנשים כמה כסף הם מוכנים לשלם לצפיה בהופעה של זמר שנערץ עליהם עכשיו. התוצאה היתה נמוכה משמעותית – 80$ בלבד. הפער נוצר בגלל הערכה שגויה שלנו בשינוי העדפות.
לפי גילברט הסיבה לפער זה לא ברורה – אולם הם מעריכים שהיא נעוצה בפער בין היכולות שלנו להיזכר שזו פעולה קלה יותר לבין היכולת שלנו לדמיין פעולה מורכבת יותר. אנחנו יכולים להיזכר מי היינו אבל לא נוכל לדמיין מי נהיה.
הוא מסכם שהיכולות שלנו להעריך שינויים יכולה להתבצע רק בחשיבה לאחור. ההווה הוא הזמן הקסום שבו אנחנו תמיד מרגישים מוכנים למרות שבפועל בני אדם הם יצורים בתהליך של שינוי. האדם שאתם עכשיו הוא אדם בתהליך של שינוי. הקבוע היחיד באישיות שלנו היא שהיא משתנה.
עד כאן תוצאות המחקר של גילברט – את ההרצאה המלאה אתם יכולים כמובן לראות בראש העמוד. הסיבה שהבאתי את ההרצאה הזו מלבד העובדת שהיא תומכת בטענת ה"אישיות לא מקובעת" שלנו כבני אדם. היא חלק מרעיון שאני עוסק בו והוא הפרקטיקה של השינוי בחיים שלנו. ללא יכולת להשתנות באופן מוכוון אנחנו עושים לעצמנו עוול ופוגעים בעצמנו. אלפי פעמים שמעתי את הטענה מאנשים "ככה אני! מה לעשות? אני כבר לא אשתנה!" על צורותיה השונות. בכל פעם שהם מעלים טענה זו הם מקבעים פאן אישיותי מיותר בחיים שלהם שלא מאפשר להם להשתחרר. הטענה הזו מקוממת במיוחד לאור העובדה שאנשים משנים טעמים בלי הפסקה אבל מתעקשים לקבע התנהגויות שפוגעות בהתקדמות שלהם ובאושר שלהם.
הביקורת שלי על הממצאים שלו היא ההתייחסות שלו למושג הזמן כפרמטר עיקרי לשינוי. אולם הזמן הוא לא פרמטר ישיר לשינויי אישיותי אלא התהליך אותו עובר אדם בפרק זמן מסוים. כלומר, במהלך תקופה עוברים על בן אדם לחצים מגוונים אישיים, טרנדים שיווקים, פוליטיקה משתנה, מקום מגורים, דת וכו' הזמן רק משקף את מכלול הדברים שעברו על אדם.
האישיות משתנה כי אדם מתאים את הערכים שלו למציאות המשתנה אם הוא לא היה עובר שום שינוי חברתי פוליטי בתקופה מסוימת גם האישיות שלו הייתה נשמרת באופן מובהק יותר. אנחנו יכולים לאשש את הטענה הזו כשאנחנו מגיעים לשבטים או תרבויות שהסתגרו פיזית במהלך מאות שנים. אנחנו רואים שהערכים שלהם והמנהגים מקובעים.
זו גם הסיבה שדתות רבות כופות על חברי הקהילה סגירות חברתית והימנעות מחשיפה לקהילות אחרות. שכן החשיפה מעלה שאלות וחושפת את החברים להתנהגויות חדשות מה שמוביל לצורך בהלכות מעודכנות כדי להתאים את הסולידריות הקהילתית למצב החדש.
בעולם של חשיפה מהירה לאין סוף תרבויות ורעיות מגוונים גם האישיות לא יכולה להישאר מקובעת שכן מופעלים עליה לחצים רבים להשתנות באופן מתמיד. ולכן הממצאים האלו צצים במחקרים חדשים כי זו תכונת נפש שמאפיינת את העידן הגלובלי. כל זאת כמובן מבלי לפגוע בטענה שאישיות אינה דבר מקובע – אישיות היא חסרת צורה ומאפיינים היא נקבעת תמיד על פי החברה, אבל הי זה את זה טוענים הסוציולגים הרבה לפני הפסיכולוגים, טוב שיש שינוי :).
