בסרטון המקסים הבא מתאר אדם את התחושות שלו כשהוא מגיע למצב ברחוב בו הוא צועד במקביל לאדם אחר.
כמעט כל אחד חווה את תופעת תחרות הרחוב מצב שבו אתם מוצאים את עצמכם צועדים באותו הקצב כמעט של אדם אחר. המצב הזה יכול לקרות בכמה מצבים ספציפיים: כשמתחלים לצעוד ממעבר חציה או רמזור, כשאחד הצועדים ביצע פניה באותו הרגע שעבר ה"מתחרה" או כשאתם צועדים מעט מהר ולאט לאט מתקרבים ל"מתחרה".
למה זה יוצר אצלנו תחושת אי נוחות?
הסיבה לדעתי וכמו כמו תמיד היא דעה אישית בלבד, שאנחנו צועדים במקביל למישהו אנחנו בעצם יוצרים סוג של התאמה. אותה התאמה שה NLP מדבר עליה ואותה התאמה שהפסיכולוגיה החברתית עוסקת בה. זו בדיוק אותה התאמה הדדית שקורת במחקרים על סטודנטיות שגרות יחד ומתחילות לקבל את המחזור באותם הימים. וזו בדיוק אותה התאמה שנוצרת כשאנחנו צועדים עם חברים ומסתנכרנים בקצב עד התאמה מלאה של תנועות הרגלים.
מרגע שצעדנו הסתנכרנו עם ה"מתחרה" נוצר מצב שבו אנחנו מרגישים שיש קישור מסויים לצד השני, אנחנו מרגישים מחוברים ושצריכה להיות תקשורת הדדית. אבל הבעיה שמתעוררת נובעת מכך שאין בינינו באמת קשר וגם לא אינטראקציה. יש רק את התחושה שאנחנו רוצים ליצר אינטראקציה ללא בסיס מעבר להליכה המשותפת שלנו בקצב זהה.
מכאן מתעורר הצורך היחודי שלנו להפסיק את הסנכרון כי אין לו עומק מעבר למפגש המקרי. ולכן יש לנו 2 אופציות להאט ולתת לצד השני לעבור אותנו או כמו בסרטון ששני הצדדים מתחילים לשנות את הקצב ולהאיץ דבר שיוצר את התחרות.
תופעה דומה אפשר לראות במפגש שיחה בין שתי תרבויות שונות. יש תרבויות בהם נהוג לעמוד לדבר בקרבה רבה של 20-30 סנטימטרים ואילו יש תרבויות שבהן המרחק הוא סביב 50-100 סנטימטר. כששני בני שיחה מנהלים את הדיון וכל אחד מהם שואף ליצור את הקרבה על פי התרבות שלו אנחנו יכולים להיחשף למצב מגוחך, בו שני הצדדים נעים במעגלים בחדר. האחד מתרחק והשני מתקרב וכך הלאה.
