אנשים שיצא לי לעבוד איתם שמעו ממני לא פעם את הביקורת שיש לי על הפסיכולוגיה, ובטח על הפסיכולוגיה כשהיא בשירות הממסד. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, ומאמר זה ידון באספקט אחד קטן ומשמעותי שלדעתי מראה כי אין לפסיכולוגיה – בעיקר הממסדית – השפעה כמו שמיחסים לה, אם בכלל…
אני לא יודע אם יצא לכם לשמוע את המונח "כלכלת חוב", מונח שמתאר את האופן בו עובדת הכלכלה המודרנית בה נוצר חוב לאדם שלוקח הלוואות. ללא לקיחת הלוואות לא תוכלו להקים עסקים, ללמוד, לקנות דירה, רכב ולעבור תקופות של שפל כלכלי אישי (ומדינתי..). בלקיחת הלוואה כשלעצמה אין כל נזק, הבעיה מתחילה באופן בו נבנה החוב. כיום הבנק נותן לכם בלחיצת כפתור את הסכום אותו ביקשתם, ובתמורה אתם תחזירו מידי חודש את החלק היחסי של החוב בתוספת ריבית, כלומר תוספת של מספר אחוזים על הסכום שקיבלתם.
לבנק אין באמת את הכסף אותו הוא מלווה לכם, ולמעשה הוא נדרש להחזיק אך ורק 9% מהסכום אותו מלווה ללקוחות. הכסף שהבנק נותן ללווה מופק יש מאין, על בסיס ההבטחה שהבנק יגבה אותו מהלווה עם ריבית. כלומר, הכסף שלא היה קיים קודם נוצר בפועל על ידי הלווה. אני לא אכנס להסבר המלא של הבעיה, כי יש בלוג רציני שעושה עבודת קודש בהסבר הרעיון בשם "כלכלה אמיתית".
קצת יותר מידע בסרטון הבא:
לפני תחילת הכלכלה המודרנית, החברה האנושית התקיימה על בסיס המשאבים אותם השיגו בני אדם באמצעות צייד, דייג, ליקוט וקטיף ושימוש בחומרים טבעיים וחקלאות בסיסית. השלב הבא היה כלכלה של סחר חליפין, הדייג התמקצע בלדוג והחליף דגים בבשר עם הצייד המקצועי. מאחר והיה קשה להשוות בין שווי של סחורות – נתנו לסחורות ערך – וכך נוצר הכסף. קרל מרקס, הבחור מהמרקסיזם, קרא להליך קומודיפיקציה (Commodification). כל דבר הופך להיות סחיר, ומקבל ערך נקוב, אפילו בני אדם.
השלב הבא באבולוציה של הקומודיטי הוא שגם הכסף הפך להיות מוצר. למעשה יש לנו מצב בכלכלה המודרנית שהתפתח בעשורים האחרונים בו מוכרים לאנשים כסף על מנת להרוויח מהם יותר כסף, או שנותנים להם לסחור על מנת להרוויח כספים מהליכי המסחר שלהם, או שקונסים אותם – אבל בונים להם חוב – המשמעות של כל זה היא שהכסף הולך ליצור כסף ולא לצמיחה במובן הקלאסי של הביטוי (כזו שכל החברה נהנית ממנה):
כתבה מאתר the marker: מתי בפעם האחרונה הקמנו מפעל חדש?
למעשה השליטה החברתית השתנתה. אם פעם מי שהחזיקו באמצעי היצור הם אלו ששלטו בחברה, אנחנו רואים היום שמי שמנהל את החברה הם אלו ששולטים ביצור וויסות הכסף – כלומר הבנקים וחברות הפיננסים. ההליך של זיקוק ריווחיות סחורות הגיע לקצה ההתפתחותי שלו, וכעת מי שמיצר את הכסף, קרי בנקים, שולט בציבור. בואו נזכיר לרגע את המשפט המפורסם של מרקס הוא " התודעה היא תוצר של הוויה", ולפיו המצב הקיומי הוא זה שמעצב את התודעה האנושית. אנחנו נחזור לזה בהמשך.
נקפוץ כמה אלפי שנים אחורה אל בבל, כמה יהודים התאספו להם לכתבו את התלמוד וכמו כל יהודי טוב, בעיקר בכו. אחת התובנות המעניינות שהגיעו כבר אז היא שדיני ממונות שווים לדיני נפשות. זאת אומרת שיש קשר ישיר בין עסקנות פיננסית לבין הנפש האנושית. מלבד כמה שינויים באופן בו דנים דיינים במקרים העוסקים בין אדם לחברו במישור הפיננסי, כך מתנהלים הדיונים גם במישור הנפשי. יותר מזה ולמורת רוחם של רוטשילד וחבריו היהדות אוסרת על לקיחת ריבית (מה שהופך את כל עובדי הבנק לעובדי אלילים ברמה זו או אחרת… 🙂 )
הסיבה לאיסור על לקיחת ריבית נובעת מהמצב שבו האדם שלוקח רביית למעשה הופך את עצמו למשועבד לבעל החוב. כי הרי לכל ידוע "חובות יש להחזיר" אלא שרבית היא לא החזר חוב, רבית היא דרך למכירת כסף ולהרוויח עליו יותר כסף.
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ" (שמות כב, כד)
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"(ויקרא כה לה-לז).
"לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל, נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך, למען יברכך ה´ אלהיך בכל משליח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה"(דברים כג פסוקים כ-כא)
אם יהודים ומוסלמים לא מסכימים על רוב הדברים הרי שיש מצווה אחת שהיא אחד ממצוות הדת שיש להקפיד עליהן בחומרה. וזו מצוות "איסור הריבית" שמקורה ביהדות ושוב מהסיבה הפשוטה המשמעות של החזר חוב בריבית על הלוואה הופך את החייב למשועבד (מהמילה "עבד") . וכאמור כשעוסקים בממון עוסקים גם בנפש של אדם. אצל היהודים למרות שיש איסור גורף על ריבית יש הקלות למלווה והמוסלמים נמנעים לחלוטין מריביות.
מחקר מהפכני שנערך לפני כמאתיים שנה ע"י אמיל דורקהיים, מחקר שתוצאותיו חזרו על עצמן בעשרות מחקרים שונים. גילה דורקהיים שיש קשר ישיר בין סולידריות חברתית (כלומר אותו הדבר שמחבר אנשים לפעול יחד, להאמין לאותם הרעיונות ולפעול למען אותן המטרות) לבין הנטיה של אנשים להתאבד. ככל שמתרופף הקשר החברתי כך אנשים יכולים בקלות רבה יותר לפעול בהליך הכי קיצוני שבן אנוש יכול להפעיל כלפי עצמו. אבל בו בזמן הוא גם גילה שככל שיש אנומיה (מצב לא יציב) חברתית ( מה שקורה בעיקר בתקופות של אי יציבות כלכלית) עולה הנטיה להתאבד.
אז מה כל זה קשור לצרכנות מוגזמת ? צרכנות מוגזמת היא מצב שבו אנשים צורכים מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, שזה מצב שמתאר כמעט את כולנו בחברה המודרנית. הבעיה עם לקיחת הלוואות ותשלומים בכרטיס אשראי, והלוואה חוץ בנקאית, ואוברדראפט בבנק היא שכולם מצבים של כלכלת חוב שחלה עלינו. מצב שבו אנשים משעבדים את עצמם לרכישות שהם מעבר לצורך בסיסי של צריכה ברת קיימא. וברוב המקרים צריכת אשראי מובילה ללקיחתו בריביות מאוד גבוהות – ריבית קצוצה או ריבית נשך – כי הלקוחות לא קובעים את כללי המשחק.
נטילת החוב הזו בסופו של דבר מגיע אל קצה גבול היכולת של הלווה, נקודה שבה הוא אינו יכול לממן את חובותיו. אם שוב נבדוק את המקורות הרי שגם עבד עברי שוחרר אחרי 6 שנות עבדות – עבודת אשר נכפתה בגלל חוסר יכולת לשלם על גניבה, או מכירה עצמית. אפילו בארה"ב הקפיטליסטית ניתנת האפשרות לביטול החוב וכל אדם יכול לאבד מספר זכויות פיננסיות תמורת ביטול חובותיו בהליך של פשיטת רגל.
הבעיה היא במדינות כמו ישראל שבה הליך פשיטת הרגל הוא מורכב, ולמעשה על החייבים מוטלים מלבד ריביות גם קנסות באופנים שונים. בן אדם שנמצא בחוב, וביום אחד נעשה רדוף על ידי נושים וחברות גבייה, למעשה מאבד את הסולידריות החברתית, שוב הוא לא מרגיש שייך למארג החברתי כי הרי הוא לא עומד באחד הכללים ש"חובות צריך להחזיר" והוא פועל תחת מצב נפשי של חייב. ואם זה המצב הוא גם נמצא באנומיה כלכלית, כלומר מצב של אי וודאות אישי מנגזרת החוב. וכשהכל כל כך קודר הרי שההתאבדות היא מוצא לכאורה קל ומהיר מהיסורים שפוקדים אותו.
זאת אומרת, שללחצים החיצוניים יש השפעה עמוקה ביותר על הנפש והדומיננטיות שלה כה חזקה עד שהיא יכולה לגרום לאדם לפעול באופן הקיצוני ביותר כנגד עצמו – להתאבד. ההוכחה למצב הוא שכיום יש כ 10 אלפים ניסיונות התאבדות בישראל מידי שנה ורק כ 500 מצליחים (גוף האדם חזק יותר ממה שמתאבדים מבינים). אלו שנכשלים נידונים לחיים קשים ומנוכרים וריחוק חברתי פי כמה ממה שחוו לפני, בין אם כתוצאה מאישפוזים נפשיים ופיזיים ובין אם כתוצאה מנכויות שונות שנגרמו מהפגיעה העצמית.
המטרה של המאמר המדכדך הזה – הוא הסבר אחד מיני רבים שאביא בהמשך על מנת להמחיש שוב ושוב שהתודעה מושפעת מאספקטים שונים ומורכבים, כל קשר בין המצב הנפשי שלכם ברגע נתון לבין הדיונים אודות אמא שלכם על ספת הפסיכולוג הוא מקרי. על מנת לפעול ולהשתנות אתם חייבים להבין מהן הרתמות וכיסויי העיניים שגורמים לכם לנוע שוב ושוב באותם המעגלים ומהם מקור החיצוני לתחושות שלכם.
לא ניתן לפצח יציאה מתנועה מחזורית זו אלא ע"י הבנה של מבנה החוק, מבנים כלכליים, מבנים פיזיולוגים ומבנים חברתיים. אלו ורק אלו בונים את התודעה שלכם. וכמובן אל תשכחו כל פעם שאתם נכנסים להוצאה כלכלית שעבורה אתם לוקחים הלוואה למעשה אתם שמים את נפשכם על פי תהום ובמובן מסויים זה היום האחרון בשארית חייכם כפי שאתם מכירים אותם.
גם לכך התייחסו ביהדות:
"הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם – שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת. שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל"(שערי יֹשר, שער ה, פרק כה).
הערות לסיכום:
- אל תיקחו הלוואת ועל תעמיסו צריכת יתר במוצרי סרק שהיא למעשה דרך שלכם לקחת ריבית נשך מבלי לדעת זאת.
- החוק מחייב אתכם לשלם על הריבית כך שלא משנה כמה חיובי תחשבו עדיין תשלמו את מלוא המחיר וחז"ל כאן לא יעזרו לכם.
- אדם שפועל תחת חוב לא עובד נכון ולא יכול לשגשג – ולכן הימנעות מלקיחת חוב יוצרת אפשרויות צמיחה.
- אין קשר בין זה שאימא שלכם לא קנתה לכם סוכריה לבין האומללות הנוכחית שלכם, לרוב זה בגלל שאתם באי יציבות כלכלית שמשפיע עליכם, והסליחה עם פרויד.
- אל תעופו על כך שחז"ל היו מאוד חכמים וזו "ההוכחה שתורה כבר ידעה הכל", כי על כל תימוכין שאני אביא משם אני יכול להביא פי 5 מצוות מטורפות, בעיניי הכי הזויות הן "יבום וחליצה" ולו רק בגלל השם.
אני חושב שסיכום העניין מבחינת התורה על שיעבוד אנשים מתומצת בפסוק הבא: – "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כ"א ט"ז)
