אבו גרייב, עירק 2003, נחשב לגיהינום לכלואים בו – הסוהרים האמריקאים "בני טובים" אנשים שהתגייסו לצבא האמריקאי במטרה לעזור בשיקום עירק הפכו להיות מעין סוהרים פסיכופטים שהתעללו בכלואים בצורות מחרידות. הסיפור לא היה נגלה לעולם אילולי תמונות שצולמו בחלקם בתום לב ע"י הסוהרים עצמם – היו מגיעות אל עיתונאים ומפורסמות ברבים.
סרט העורך השוואה בין ניסוי זימברדו לבין אבו גרייב ומתאר את המחקר:
אבל אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה וצבא, אנחנו עוסקים בקוגניציה, כלומר אותנו מעניין להבין מה גרם לאדם שבא לסייע לאחר להפוך לאחר תקופה להיות פסיכופט שמתעלל באנשים (אני יודע שאתם חושבים על הבוס/ית שלכם אבל הכוונה להתעללויות הכוללות עונשים פיזיולוגים מבלי להפחית מעוצמתה של התעללות מנטאלית).
כמה שנים קודם בשנת 1971, באוניברסיטת סטנפורד ערכו מחר בפסיכולוגיה חברתית, המחקר המפורסם של פיליפ זימברדו (Philip Zimbardo) מכונה "מחקר הכלא של זימברדו" או בשמו הנוסף "ניסוי הכלא של סטנפורד" שהתבסס על מחקר מקדים של סטנלי מילגרם.
לצורכי המחקר הקימו כלא מדומה במרתפי האוניברסיטה, 24 סטודנטים שאובחנו ככשירים להתשתף במחקר הוכנסו לכלא – חלקם בתפקיד סוהרים וחלקם בתפקיד כלואים. המטרה לבחון את כוחה של הסביבה להשפיע על אנשים ולשנות אותם.
קבוצת הסוהרים קיבלה אמצעים של סממני כוח – מדים, אלות, משרוקית ומשקפי שמש מתוך מטרה שיהוו חוצץ (יצירת דיסטאנס) ולא יאפשרו לכלואים לראות את המבט שלהם. לטענת החוקרים המשקפיים הם מעין מסכה שגורמת לאנשים לנהוג באופנים להם לא נורמטיביים להם.
השלב הראשון במחקר היה – לעצור את אלו שנבחרו להיות כלואים. המעצר היא אגרסיבי, הם נלקחו למסדרונות הכלא המדומה עברו תהליך רישום, הופשטו והולבשו בכותנת ללא תחתונים, כל אסיר קיבל מספר שמעתה זה היה גם שמו ועל רגל אחת הונחה שרשרת שמטרתה להזכיר לאסירים שהחרות נגזלה מהם.
בשעות הראשונות ה"סוהרים" לא הרגישו בנוח בתפקידים אולם לאחר כמה שעות אחד הסוהרים שכונה ג'וון ווין, החליט להיות הסוהר הדומיננטי והקשוח והחל להתנהג בהתאם ולהשפיל את האסירים.
מהר מאוד קבוצת הסוהרים גיבשה את התפקיד שלה – והחלה לדרוש מהאסירים קבלת הסמכת המלאה שלהם. הם הציקו לאסירים באופן אינטנסיבי ודרשו מהם משמעת מוחלטת עד שהחלו אפילו אקטים של ענישה גופנית כמו הפשטה וריסוס במטף. והאסירים מצידם ניסו למרוד.
ביום השלישי התמוטט האסיר הראשון ובו בזמן הסוהרים המשיכו להגביר את ההצקות לטענתם ההנחיה הכללית שלהם היתה שמירה על הסדר אבל מעולם לא הוגדרו להם גבולות הענישה והשליטה.
המחקר הופסק ביום השישי כתוצאה של התמוטטות נפשית של אסירים נוספים והקשחת עמדות קיצונית של הסוהרים.
מחקר הכלא של זימברדו, מתבסס על תופעה של הגברת עמודות היא המשך ישיר לתופעה שכבר דנו בה במאמר " שיקוף עצמי – או למה אני מחרבש לעצמי את החיים" והיא רומינציה כלומר הלעטה עצמית של אדם לדבוק בעמדותיו עד כדי הגעה למקום מסוכן ומוקצן. במקרה הזה האדם מעמיק בלי הפסקה את עמדותיו בתפקיד הסוהר או בתפקיד האסיר. יש המשתמשים בהסבר מחקר הכלא לסיבה מדוע הגרמנים יכול לבצע את הפשעים אותם ביצעו.
מה יעזור לנו להימנע מכך באופן אישי? השלב הראשון הוא כמובן לא לשקוע ב"הזיית התפקיד" כלומר כל אדם הנושא בתפקיד חברתי מנסה להתנהג באופן בו חושב שמצפים ממנו. גם בתפקיד סמכות וגם בתפקיד המסכן – כלומר יש לנו נטייה טבעית להעמיק את ה"משחק שלנו" וזה אחד מאמצעי השליטה האנושיים החזקים מאז ומעולם.
השלב השני הוא – אחרי שהבנתם את התפקיד בו אתם נמצאים, נסו למצוא את הגבולות המוסריים שלו תוך עמידה על האבחנה שאתם שווים לכל אדם ואדם או לפחות לזכור שכולנו שווים בעיניי האל J.
אם אתם בעמדת מפתח נסו ללמוד להפעיל את הסביבה מבלי להפוך ולהיות סוהר אבל אם אתם אסיר תזכרו שזה רק משחק… בכל רגע נתון אתם יכולים לקום ולשבור את חוקי המשחק. לעיתים זה כואב לפרק זמן מסויים – אבל מהר מאוד יבנו תפקידים חדשים על מגרש המשחקים.
נתן זך כותב את השיר האולטימטיבי ומתי כספי שר על כאלו המערערים על מערכות חברתיות:
איך זה שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
