עוד לא סיימתי לכתוב את המאמר על יצירת אושר בחיים הפרטיים " מעבר מחושך לאור – למצוא את האושר" ובכלכליסט מתפרסם מאמר על הסוציולוג פרופ' רוברט סטבינס שיצר תחום התמחות בסוציולוגיה בחקר הפנאי. הפנאי שרובינו מנצלים אותו בעיקר לצפייה בטלוויזיה.
הצפיה בטלויזיה לא מייצרת סיפוק לאורך זמן היא אולי מרגיעה אחרי יום עובדה אבל בהחלט היא לא נותנת לאדם משמעות נוספת לחיים. לטענת סטיבנס (והי, הוא חוקר את זה 30 שנה ) אדם חייב לעסוק בתחומי פנאי שמסבים לו אושר – ספורט, אומנות, אספנות וכיוצא בזה. טענות של חוסר בזמן, חוסר בכסף וחוסר בכוח לא רלוונטיות. לטענתו רק תחום שבו מתפתחים במשך שנים שדורש יצירת מומחיות יכול להסב אושר אישי.
סטיבנס גם מתנגד להוצאות הכספיות הכרוכות בהצטרפות לתחביב זה או אחר הן לא בלתי נמנעות וכמובן שציוד טוב ייתן לכם את האפשרות להגיע לביצועים גבוהים, אל זה לא מחוייב לקשר בין התחביב לבין הוצאות הכספיות בטח לא בשלבים הראשונים. למרות שהוא מציין שעצם הרכישה מסיבה עונג לרוכש, אבל כמו שכבר הבנו עונג לא מייצר אושר בטווח הרחוק.
הטענה הכי חשובה שלו, לדעתי שפנאי מייצר אקטיביסטים – פנאי רצני , כלומר כזה שמנוצל להתפתחות מיצר מודעות עצמית וככזו אנשים יכולים לעשות שינויים. "פנאי הוא אחד הגורמים העיקריים לשינוי חברתי. הוא המוסד הכי חופשי שיש, והוא מציע מקום רב להתנסות. אם לא יהיה פנאי, לא יהיה שינוי חברתי".
זה מה שחושבים בארץ נהדרת על הצטיידות מוגזמת לתחביב "איש המרתון " – "אם אתה פריק של הדבר אתה חייב בעצם לאבזר את עצמך טיפ טופ בכל הציוד הנדרש, חולצה תרמו הידראולית , פיקה רזרבית לברך, שעון להתפלת זיעה וטייץ של הלו קיטי שלקחתי לילדה כי נגמר הכסף…"
הם גם לא חוסכים ביקורת בנושא של התערבות חברתית תאגידית.
אז תפסיקו לצפות בטלוויזיה , לשחק בסלולרי ולשבת על הפייסבוק ותתחילו לנצל את הזמן שלכם – כי זו החירות אישית שלכם.
למאמר המלא: פנאי הוא העבודה החדשה
תקישבו למילים של את חרותי – מילים ולחן: ג'ורג' מוסטקי שרה חווה אלברנשטיין, משוררים יודעים טוב יותר לבטא את מה שלחוקרים לוקח זמן לאשר.
אם בא לכם לקרוא על 8 עצות שיסייעו לכם להשיב את האושר לחייכם
