"כריזמה ומנהיגות הן תכונות נרכשות לא תכונות מולדות"
כבר כתבתי בעבר על הכריזמה ובדרכים לפיתוחה : "חמש נקודות לחיזוק הכריזמה שלכם" .
אחת הנקודות שהועלתה בדיון וגרמה לרבים להתנגד לה ואף לראות אותה באור ציני הינה "אישיות איטית", במאמר זה אני אעמיק את ההסבר על האישיות האיטית והקשר שלה לפיתוח כריזמה ומנהיגות.
אך לפני כן , חשוב לי להדגיש שוב – כריזמה ומנהיגות הן תכונות נרכשות המתבססות על התנהגויות חברתיות מסוימות ועל חיזוקים חברתיים. נכון שישנם אנשים שמגיל צעיר מתגלים ככריזמטיים במיוחד ועוד מילדות מזהים אותם ככאלה. יחד עם זאת, אין לנו שום יכולת לדעת מה עבר ילד בחינוך ע"י הוריו ואחרים משמעותיים בחייו שיצרו את האישיות שלו. לא נוכל לאמוד אילו חיזוקים קיבל ליכולתו להפגין כריזמה ואשר הפכו את ההכריזמה לפעולה אינסטינקטיבית עבורו הנראית כאילו היא תכונה מולדת.
ולכן ,זו הסיבה שאין לנו שום דרך לקבוע שכריזמה היא תכונה מולדת – וכאמור, לדעתי זו בהכרח תכונה נרכשת ,או נרכשת בחלקה הגדול, הנבנית באמצעות חיזוקים חברתיים חוזרים.
אתן דוגמא: אתם בטח זוכרים את הילד בבית הספר שבגיל צעיר עמד מול הכיתה והקריא בצורה רהוטה חיבור, בסוף השנה הוא קיבל להקריא לכל בית הספר טקסט כלשהו, אחר כך מינו אותו לראש ועדת חברה ומתוקף תפקידו הוא גם ערך את כל המסיבות וכו' ומספר שנים אחר כך אתם שומעים על פריצות דרך חברתיות וכלכליות שהוא עשה.
ההנחה הטבעית שיכולת שלו לעמוד מול קהל היא תכונה מולדת כי "עוד בבית הספר הוא היה כזה" אבל אנחנו גם יכולים להניח שהמון מורים במהלך הדרך, מתוך עצלות וחוסר רצון לפתח תכונות אצל תלמידים אחרים, גרמו לו לקבל באופן טבעי את התפקידים ומכורך התפקיד גם האישיות נבנתה ככזו(גופמן).
הרי איזה מורה (בלי להאשים כמובן) ירצה להכשיר את התלמיד הביישן לעמוד ולהקריא את טקסט סוף השנה? הרי מדובר בעבודה נוספת ולרוב לא מתגמלת.
למעשה מבנה מערכת החינוך קובע ,במידה רבה, את עתידו המנטלי של הבוגר באופן בו המורה התייחסה אל התלמידים. וכתוצאה שחוסר היכולת לעודד את החלשים או את הפחות טובים הורים רבים שמבינים זאת כיום ומשקיעים בילדים משאבים משמעותיים על מנת לערער את היכולת של בית הספר לקבוע את עתידו של ילדם.
על מנת לפתח כריזמה ומנהיגות אתם צריכים לפתח את ה"עבודה פנימית" וה"עבודה החיצונית". ללא אימון ועבודה קשה הכריזמה אינה יכולה להתפתח.
כלומר אתם צריכים לעבוד על הכריזמטיות מתוך הבנה שזו תכונה נרכשת זמן רב עד שהיא תוכל לבוא לידי ביטוי. אבל, וזה היופי בפיתוח תכונות אישיותיות – ככל שתשתפרו תקבלו חיזוקים חיוביים יותר מהסביבה ואלו יתמכו בכם ויקדמו את האישיות שלכם ככריזמטית יותר. ממש כמו שהילד הקטן קיבל את החיזוקים מהוריו.
הסיבה העיקרית שקשה מאוד לפתח כריזמטיות בימינו וליצר אישות עם בולטות היא העובדה שהפכנו להיות חברה המעודדת חוסר כשירות מתוך שיקולים כלכליים: "חוסר כשירות כבסיס לשימור העובדים".
נוכחות פיזית ונוכחות עצמית
אחת הדרכים שעוזרת בפיתוח כריזמטיות ואישיות איטית היא פיתוח תכונות גוף ונוכחות פיזית. כלומר לאדם אתלטי קל יותר להיות כריזמטי כל שכן לאדם רזה (אני מסייג כי זו רק תכונה אחת חשובה מתוך מכלול, אפשר להתגבר עליה אבל היא נותנת יתרון). המפתח הזה לכריזמטיות הוא בידיים שלכם. כלומר, הצעד הראשון בדרך להיות אישיות כריזמטית היא עיסוק בפעילות פיזית (כן גם חולים, כן גם זה שכואב לו בגוף, כן כן גם זו ששחקה את הברך ואפילו ההיא שהרופא אסר עליה להתאמן – כמובן שכל ההמלצות חייבות פיקוח רפואי אבל תתחילו להתאמן).
כולם שמעו בוודאי על החיבה של ברק אובמה לכדור סל
פוטין חובב ספורט וג'ודו:
קלינטון היה ידוע בחיבה שלו לריצה:
ואפילו מהטאמה גנדי הצנום מפגין גוף שרירי ומביע חיבה ליוגה:
הקשר בין פעילות ספורטיבית, התמדה וכריזמה הדוק ומוכח. ייתכן והסיבה לכך, מעבר ליצירת נוכחות שרירית ומרשימה, היא העבודה שבענפי ספורט תחרותיים זמן אימונים רב מוקדש לאימון מנטלי. אימון מנטלי הוא סוג אימון המתבסס על טכניקות מתישות פיזית ונפשית שנמשכות במקצבי זמן לא ידועים המביאות את הספורטאי להתמודדות עצמית ולשבירת שיאים מחודשת.
ולכן אנשים עם חיבה לספורט יודעים להתמודד עם כישלונות ולמשוך עוד שלב אחד קדימה לנקודה שבה הם יכולים להצליח, נקודה אחת אחרי שכל המתחרים האחרים פרשו מהמרוץ. ההתמודדות המנטלית הזו מבליטה את אלו שהוכשרו לשרוד את הקשיים ולרוב נמצא אותם בצבא ביחידות שדה או בספורט.
"אין לא יכול יש לא רוצה" (צה"ל)
יצירת נוכחות עצמית
נוכחות פיזית היא קלה להבנה אבל נוכחות עצמית היא מורכבת יותר ומעייפת לא פחות בדרך להשיג אותה, הכוונה היא לנוכחות ומודעות לסיטואציה. כשאתם נמצאים בחברת אנשים, עליכם להיות מודעים לכל המתרחש. אתם צריכים לענות לאלו שפנו אליכם, לשים לב לאינטראקציות בחדר ולחבור לאינטראקציות החשובות שבהן. לשמור על ערנות ועל גישה חיובית גם אם משך האירוע הוא ארוך ומתמשך.
כמו מיומנות פיזית, גם כאן יקח לכם זמן לפתח את היכולת לשמור על "נוכחות" לאורך זמן. בכל אותה העת אתם צריכים כמובן להקפיד על קול עמוק, תנועה איטית ולהגיב בתנועות של מחווה כלפי האחרים. כל זאת תוך שמירה על ריחוק קל ומשלב לשוני גבוה (שמירה על רמת שפה גבוהה מהממוצע בחדר).
נוכחות עצמית דורשת מיומנות גבוהה כי בקלות אתם יכולים להיתפס כאישיות מרוחקת ומתנשאת ובכך תשיגו תוצאה הפוכה מהמצופה, ישנה גם סכנה שתישאבו לוויכוחים ללא סוף או שתיפלו "קורבן" לקשקשן שיתדיין איתכם ללא סוף בדיון משמים חסר משמעות.
המינון הנכון צריך לעבור בכל פעם כוונון מחודש בהתאם לסיטואציה בה אתם נדרשים. אם אתם מרגישים שהנוכחות שלכם נחלשת בסיטואציה, זה כנראה הזמן לפרוש או לפחות לקחת הפסקה חלקית לצד – ליצר ריחוק קל, לאסוף כוחות ולחזור עם כוחות מחודשים.
שמתי לב שבסיטואציות שונות ההתלהבות של הצופים יכולה במהירות להפוך ולהיות שעמום. חדשנות שמושכת קהל הופכת להיות פעולה מתישה, לפעמים תוך דקות, כשאתם טוענים את העמדות שלכם. שימו לב לקהל השומעים ותמיד תלמדו לעצור אחרי הפיהוק הראשון של המאזינים לכם. כשתתמקצעו מספיק, תוכלו לראות לאן נודדים מבטי המאזינים, כדי להבין מתי הם איבדו אתכם. זכרו ,טענות מורכבות מידי או בתחומים שלא ברורים לשומע ,יגרמו לו לנטוש את הדיון.
היכולת לטעון ושליטה באומנות הויכוח
ברק אובמה היה דיבייטור מצטיין כך גם טוני בלייר ורבים מבוגרי המכללות האמריקאיות כמו: ביל והילרי קלינטון, ביבי נתניהו, מיט רומני השתתפו בפעילות החובה לרוב בחוגי הדיבייט של האוניברסיטאות.
דיבייט או "אומנות הויכוח" היא מיומנות נלמדת שנעסוק בה במאמרים אחרים אך כזו המקוטלגת כספורט אינטלקטואלי וכוללת תחרויות ארוכות, מתישות ומאתגרות.
הנקודה הרלוונטית למאמר זה, והקשורה לאישיות איטית, היא בניה של טענות לוגיות, מתמשכות, עם פיסוק נכון והגיה מודגשת תוך שילוב ידע כללי נרחב בנושא הנדון.
אם תדברו בקול עמוק, ברור ותקפידו על הגיה – תידרשו לדבר לאט (אתם יכולים לנסות לבד: תגידו משפט מול המראה ואחר כך תגידו אותו באופן מודגש). כלומר רק בהקפדה הדקדוקית אתם יוצרים אישיות איטית וככזו, יש לה פוטנציאלית להיות כריזמטית.
די לשמוע את הדקה הראשונה של טוני בלייר בנאום הניצחון של שנת 2006 כדי להבין למה אני מתכוון. למרות הצורך שלו לצעוק משמחה הוא מדבר לאט, ברור ומודגש..זו מנהיגות אמיתית
הודות להקשבה אינסופית לדוברים במהלך פגישות, לנואמים ולנאומים טלויזיוניים עלתה בפני העובדה המצערת הבאה שממחישה את עוצמתה של הכריזמה: הקפדה על כללי השיח והטיעון יכולה לגרום לאדם להאמין לדובר גם אם הוא מדבר שטויות באופן מובהק.
לסיכום, יש אין ספור דרכים לפיתוח כריזמה ומנהיגות אבל בעיניי הראשונה והחשובה היא יצירה של אישיות איטית. אותה אנחנו מיצרים באמצעות אימונים ספורטיביים, אימוני שיח וויכוח, אימונים ליצירת נוכחות בקבוצה. פעולה זו כל כך מתגמלת עד שתראו כי אנשים כריזמטיים מקבלים חיזוק מתמיד מהסביבה ,כזה שבונה אותם עד שנוצר אינסטינקט פעולה שלסובבים נראה כאינסטינקט מולד.
היכולת של כל אחד ואחד מכם להפוך ולהיות כריזמטי קיימת ודורשת אך ורק אימון והתמדה מתמשכים.
בהצלחה
