כמה ימים אחרי שגוייסתי נשלחתי למחנה הגיוס של גבעתי להמתין לחלוקה לגדודים, בזמן הזה בוצעו גיבושים ומיונים לסיירת החטיבה ואני כמובן שמיד יצאתי אליהם. עם הגיבוש התמודדתי בקלות כי הכנתי את עצמי באימונים מקדימים בחודשים שקדמו לגיוס אבל אז נשלחתי לפסיכולוג או לפחות כך הוא הציג את עצמו (זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בפסיכולוג מאבחן לגיוס המכונה פסיכולוג תעשייתי/תעסוקתי ועוד לא ידעתי להתמודד איתם). מבין מספר שאלות ודילמות שהועלו בשיחה עם הפסיכולוג – אחת הציקה לי במיוחד – "אתה והצוות מגיעים לארוע בו נרצחה אישה ושלושת ילדיה אחרי שעה מרדף לכדתם את מבצע הפיגוע וגם מתברר לך שהנרצחת היא לא אחרת מהשכנה החביבה עליך ושלושת ילדיה שאתה מכיר שנים. המחבל הכפות מחכה לאיסוף בנקודה שבה אף אחד לא רואה את הנעשה. המפקד שלך קורא ופוקד עליך להרוג את המחבל האם תחסל אותו או לא?" כמובן שבתור צעיר התשובה האינסטינקטיבית והנחרצת היתה, "כן, אני אהרוג אותו ".
הפסיכולוג העלה סוגיה נוספת, "אתה יודע מה זו פקודה בלתי חוקית בעליל?" השבתי מיד בחיוב למרות שלא הבנתי את המושג לאשורו ואחרי הסבר קצר מצידו של הפסיכולוג חזרתי בי מהתשובה – כי לא חוקי להרוג את המחבל הקשור. וכך בדקות הבאות אימת אותי הפסיכולוג בין לבצע את פקודת המפקד שעליה אין מערערים לבין סירוב פקודה לכזו שאינה חוקית. תחושת האי נוחות שעלה בי נוכח השאלה הפריע לי עוד שנים רבות אחר כך – הרי התשובה מאוד פשוטה יש חוק ולחוקים צריך לציית.
אם התקבלתי לסיירת או לא אני אספר בסוף המאמר, אבל בסוגיה הרהרתי עוד שנים רבות מה שהביא אותי לחשוב על סוגיה מעט מורכבת. הקשר בין תודעה שלנו האופן בו אנחנו חושבים האופן בו מתעצבת דרך המחשבה שלנו לבין החוקים סביבנו. לכאורה יש חוק, חוק ברור ומנוסח על פיו אנחנו צריכים לפעול, והוא הקו המנחה של חברה סדורה. אבל בדילמה הלא כל כך פשוטה של החייל אפשר לתמצת את הבעיה העיקרית של החוק – הרי אם המפקד נתן פקודה לחסל את המחבל, אתה כחייל מחוייב לחסל אותו. אבל אז עולה דילמת סירוב הפקודה – כי מדובר בחיסול של מחבל כפות שאסור לחסלו, אבל אם לא תחסל אותו ואז יתברר שהמפקד שנתן לך את הפקודה בעצם העביר הוראה מגבוה הרי שתמצא את עצמך בכלא.
כלומר הפיתרון של הסוגיה כלל לא נעוץ במעשה ביצוע הפקודה או הסירוב לה, אלא התוצאות יקבעו על פי התגלגלות העניינים בהמשך. לראיה פרשת קו 300 שהתפוצצה שנים רבות לאחר המעשה.
אבל נחזור למישור האישי, אנחנו כבני אדם מוקפים בהמון חוקים בלעדיהם לא נוכל לקיים חברה תקינה לכאורה – מהות החוק מאפשרת לנו למצוא ניסוח משותף וקבוע בין בני האדם ובכך אנחנו מגיעים להסכמה. ואני ממש מקווה שאתם מערערים על התפיסה הזאת.
כל החוקים שחלים עלינו לכאורה נועדו לשמור על אינטרסים של הקבוצה בה אנחנו חיים אבל הם לרוב בעלי משמעויות מרובות. מצד אחד אסור להרוג אבל מותר להרוג את האוייב, אסור להרביץ אלא אם כן אתה מפזר הפגנה, אסור לעשן סמים אלא אם כן הרופא רשם לך את המרשם עבורם והם מיוצרים ע"י חברה וכן הלאה. אין שום חוק שהוא חד משמעי. עורך דין טוב יחלץ את הנאשם שהוא מייצג ע"י החלת חוקים שונים וסותרים על העברה של הנאשם. לדוגמה – אם סוחר סמים נתפס עם קילו קוקאין, דבר ראשון ישלחו את החבילה לבדוק כמה מתוכה הוא קוקאין בפועל וכמה קמח או חומרים אחרים. העונש שינתן הוא לפי כמות הקוקאין בפועל בניקוי כמות הקמח – הליך פשוט זה מסבך את מערכת המשפט והוא רק אחד בשרשרת תהליכים שיחלצו את העבריין ממלוא חומרת הדין.
נעלה דילמה נוספת – במדינה מסויימת התקינו 2000 מצלמות מהירות, הטענה היא שאנשים שנוסעים במהירות מסכנים את עצמם והסביבה. נהג מסויים נתפס במהירות הגבוה מהמהירות המותרת – הוא מגיע לבית המשפט ומייצג את עצמו – לטענתו הוא לא שם לב, אבל זו עברה ראשונה שביצע בחייו תוך שהוא לחוץ להגיע לפגישה בה הוא תתבצע עסקת שתציל אותו כלכלית והכביש היה ריק לחלוטין ללא תנועה דבר שנראה במצלמות כך שבפועל לא סיכן אף אחד. העונש אותו יקבל הנהג הוא כנראה העונש המקסימלי הקבוע בחוק, שכן הוא הודה בעבירה. לעומתו עורך הדין יתחיל לברר סוגיות אחרות של תקינות המצלמות, כיול, כישרות השוטרים וכו' שוב עומס על המערכת יוביל להסדר פשורה או שיחרור הנאשם. כלומר, למהות החוק אין משקל אלה לשיקול כלכלי של התהליכים.
"שאין אנו יכולים לחיות בצוותא אלא כשיש חוקים וכשיש מנגון שמקיים את החוקים האלו, ולכן השאלה הגדולה היא העימות בשני הדברים האלו" ליבוביץ.
ובנוסף, בפועל תהליך השפיטה יתבצע לא לפי אמות מוסר או מהות כוונת המחוקק כלומר בחינה של סוגיית סכנת החיים של הנהג ונהגים אחרים (לרוב) אלא תיבחן הסוגיה של העברה והעונש המתאפשר כנגדה.
"תפקידו של השופט הינו לפרש את הוראות הכנסת כרשות מכוננת ומחוקקת, ולקבוע אם הן מתיישבות זו עם זו; בכך הוא מגן על הכנסת עצמה. בכך מגן הוא על שלטון המשפט. בכך הוא שומר על הדמוקרטיה המתבטאת לא רק בכוח החקיקה של המחוקק (הכנסת), אלא גם בזכויות אדם שקבעה הרשות המכוננת שלנו(הכנסת)." ביקורת שיפוטית על חוקתיות החוק ומעמד הכנסת" מאת: אהרן ברק (ממש מבקש סליחה מחלקם של הקוראים)
בעבר המשפט היה פשוט מאוד ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד וגו' חבורה תחת חבורה )שמות כ"א כ"ג-כ"ד .כלומר משפט המבוסס מידה כנגד מידה. אבל בחברה מורכבת כמו שלנו מבוססת סחורות והון קשה לבצע עונשים של מידה כנגד מידה (לא באמת 🙂 זה עדין קיים, תנסו להבין לבד היכן). ויש גם עדויות רבות בתלמוד הבבלי ואצל הרמב"ם שניתן ורצוי להמיר עונשים גופניים בתשלום.
במשפט האזרחי הבין המחוקק שיש להפריד בין עונשים המתבצעים על פשעים בין אדם לחברו כלומר רצח, אונס, אלימות וכו' לבין עונשים בין אדם למדינה או לתאגיד שבמהותם הם עונשים כלכליים כלומר הענישה עליהם מבוססת תשלום כספי. ובנוסף חוקקו חוקים מסוג חדש – חוקי יסוד, מטרתם של אלו להוות אבן בוחן שאינה תלויה בשלטון או מוסר תקופתי אלא אבן דרך מוסרית. ניתן לקרוא בהרחבה את חוקי היסוד כאן: חוקי היסוד באתר הכנסת
אני עוצר שניה לתזכורת, אני לא משפטן ואין מטרת הדיון לדון בחוקי מדינת ישראל המטרה שלי להראות כיצד החלת החוק קובעת את האופן שבו אנחנו חושבים ובאופן העמוק ביותר משפיעים על התודעה שלנו.
עד עכשיו הבנו מספר דברים:1. חוקים נועדו לעשות סדר חברתי 3. מימוש החוק אינו תלוי לרוב במוסר של העברה אלא בעונשים ובהגדרות החוק 4. פגיעה אלימה באנשים מובילה לעונשי מאסר שהם מבוססים מידה כנגד מידה 5. רוב הדיון המשפטי נושא בענישה כלכלית במקרים של אדם כנגד המדינה או תאגיד.
6. והחשוב מכולם חוק כשלעצמו אין לו משמעות לא חברתית ולא מוסרית על מנת שחוק יהיה בעל ערך, בתרבות שלנו, יש לקשר את החוק לענישה ולתת כלים לאכיפה. כשלעצמו החוק חסר ערך.
אם כן מה הבעיה: לכאורה בהבנה שלנו יש קשר בין עבירה לעונש ? – כלומר ביצענו עבירה ונקבל ענישה המתאימה לפי הקבוע בחוק. ההקבלה שלנו היא לעולם הפיזיקאלי – אם אני נוגע במתח חשמלי של 24 וולט אני אקבל מכת חשמל בעוצמה שתרטיט את השרירים שלי, אם אני אגע במתח גבוה יותר עוצמת המכה תהיה חזקה יותר והתגובה הגופנית קיצונית יותר.
אבל ההקבלה הזו לא באמת מתקיימת בעולם המשפט הארצי (אני העסוק רק במשפט מדינה כנגד אדם ) – לדוגמא חניה ללא אישור מתאים על מדרכות המסמנות בקווים כחול לבן יזמינו לכם באופן מידי קנס. בהבנה שלנו יש איסור ויש ענישה. אבל אם נחשוב על מהות העבירה – האם יש כאן באמת עבירה? הרי יש כל שנה מיליוני קנסות מהסוג הזה, אם הענישה היתה מרתיעה הרי שלאט לאט אנשים היו מפסיקים לבצע את העבירה, אבל אם לא מפסיקים אנחנו יכולים להניח שאין ביכולת האנשים להפסיק לבצע את העבירה. כלומר לא ניתן להעניש אנשים על מעשה שמתבצע באופן לא רציונאלי ושאינו גורר פגיעה בנפש.
החוק הוא לא בהכרח חוקי שכן אין הוא משקף את הכוונה הראשונית של יצירת הסדר החברתי בחניה. אם החוק אינו משיג את המטרה זאת אומרת שהוא מחוסר ערך או כזה הנכפה על אנשים ולכן במהותו אינו חוקי. יש כאן מעשה ועונש – התוקף ניתן לו ע"י בעל האינטרס (רשויות מקומיות שמרוויחות ) אבל אנחנו נותנים תוקף לחוק הזה ומתייחסים אליו כאל ברירה קיימת.
בן המלך צדק העם כפוי טובה ופושע מובהק,
עם המסרב לשאת ולסבול איננו ראוי למלכו הגדול תשבי המדינה כולכם תענשו,
גזרות חדשות מידי יום יתחדשו,
יהיו עונשים לגברים ולנשים, מהיום יסבלו אלפי אנשים!!!"
עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור – אפרים סידון
נלך לדוגמא קיצונית יותר: בגרמניה טרום מלחמת העולם השניה הועבר חוק בשנת 1871 האוסר קיום יחסים הומוסקסואלים סעיף 175 , החוק לא נאכף ואף ההפך ברלין היוותה מרכז חיים של הומוסקסואלים רבים ברחבי אירופה. בשנת 1933 תחת שילטונו של היטלר החלו לרדוף את ההומוסואלים וה SS ביצע מעקבים כנגדם הכין "רשימה וורודה" בו נכללו כל ההומואים המוכרים ובשלב מאוחר יותר רבים הוצאו להורג.
תוכלו לקרוא בהרחבה : הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית
למעשה לקחו חוק שאינו חוקי כיוון שנטייה מינית בחלקה מולדת והענישו את ההומואים על בסיס נטיה זו בלבד. המהלך הזה היה בסיס מקדים לשואה הוא היווה מעבר תפיסתי בין השלב שבו נותנים לגיטימציה של חוק שאינו חוקי ומיישמים אותו על אוכלוסיות, לבין מערכת חוקים שלמה המתבססת על תורת גזע. ההפנמה של החוק אפשר לגרמניה הנאצית להוציא יהודים וזרים להורג. כי הגרמנים הפנימו את השלב בין נטיה מולדת לעונש.
כלומר, בכל פעם שאנחנו לא מערערים על חוק שאינו חוקי אנחנו מבססים חוקים נוספים הפוגעים באיכות החיים שלנו. ההדרה של הציבור את עצמו מהדיון בחוקיות החוקים מצמצם לנו את היכולת המנטליות שלנו. טווח המחשבה שלנו מוגבל להגדרות שונות של בעלי אינטרסים. חוסר היכולת שלנו לערער על החוקים האלו נובע מהקשר בין חוק לענישה – אנחנו פוחדים מהעונש ומניחים שיש בסיס חוקי לחוק, למרות בפועל החוק כנראה לא חוקי כלל על פי אמות המידה המוסריות.
היהדות וכן דתות אחרות אינן מכירות בחוקים שנכתבו ע"י בני אדם אלא בחוקים שניתנו ע"י מלכות תורה. החוק החשוב ביותר בין בני אדם הוא כמובן "ואהבת לרעך כמוך", שכן רק באופן זה ניתן לבסס סדר חברתי. או כמו שהילל הזקן אמר "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".
"ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות; הוראות מעין זה ניתנו אף על-ידי תורות או הוגי-דעות שלא הושפעו מן היהדות ולא שמעו עליה – על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זו בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך"- כפי שנוהגים לצטטו – אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני". ישעיהו ליבוביץ מחדד שהקשר בין אדם לחברו כמו קשר בין אדם לאל ולכן זו תמצית החוק לסדר חברתי.
במסכת אבות: "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ"
הבעיה המרכזית עם חוקים שאינם חוקיים שהם הולכים ומתרבים כיוון שהקל להובילם מאחד לשני, הם משרתים אינטרס כלכלי והם מתרבים עד למצב שבו מתערער השלטון. דוגמא יפה לכך הוא הסיפור על רוזה פארקס ועל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן על פי חוק שהיה נהוג אז – סירוב שהוביל למעצרה. חרם על החברה ומחאה שהוביל מרטין לותר קינג על חברת האוטובוסים מונטגומרי גרמה לביטל החוק כולו ע"י בית המשפט העליון האמריקאי.
"כך צעק פרדיננד ברמקול מן ההר לכל בני עמו שחיכו בכיכר. עודנו נואם, עודו מאיים אדום מחמה צועק וזועם, מבטיח לעם צרות למכביר ועונשים ומלקות בכפר ובעיר, קם כל העם ובשקט מוזר טיפס אל ההר פרץ בקלות לארמון הרחב, תפס את הוד מלכותו באוזניו קשר את אדון פרדיננד הנרגז, דחפוהו, צועק וזועם לארגז סגרו ת'מכסה, דפקו מסמרים, רשמו בגדול זהירות זה שביר" ,הדביקו בולים של דואר אוויר וכתבו:
"המטען: פדהצור בקיצור
הכמות: בערך מלך אחד,
הכתובת: רצוי אי רחוק ושומם
ונא להקפיד שיגיע שלם."ושלחו.
לסיכום:
- חוקים בונים לנו את טווחי המחשבה ואת התודעה
- ללא חוקים לא ישרור סדר ציבורי שיאפשר ניהול של חיים תקינים ושלווים
- אין קשר בין הלגיטימיות המוסרית של חוק לבין הטלת הענישה
- יש עונשים הניתנים אך ורק למען רווח כספי מבלי שאפשר להחיל את החוק בפועל ולגרום לציבור ליישמו
- חוקים שאינם לגיטימיים ושלא ניתן ליישמת אך הם נאכפים מערערים על יציבות שלטונית
- העימות הגדול של אנשים הוא בין הרצון שלהם להיות חופשים לבין חוקי המדינה, תפקיד הדמוקרטיה לאזן את היחסים האלו למינימום הכרחי. לייבוביץ.
- מספיק אדם מודע אחד שיערער על חוק על מנת לבטלו המבנה החוקי של מדינה משפיע באופן ישיר על האופן שבו אנחנו כבני אדם חושבים, השפעה זו גדולה משמעותית על הנפש ויוצרת עימותים פנימים בלתי פוסקים, אפילו יותר מאשר היחסים שלכם עם האמא שלכם 🙂
ואגב, אם שרדתם עד כאן לא קיבלו אותי לסיירת, היום אני יודע שכנראה שהסיבה היא שאובחנתי כאישיות לא סמכותנית כלומר שאינו מקבל את מלוא הסמכות הפיקודית, על דעתי בנושא פסיכולוגים תעשייתיים אני ארחיב בעתיד.
