המאמר הזה הולך להיות בסגנון מאמרי התפתחות עצמית אבל הוא מתבסס על עיקרון ששמתי אליו לב בתקופות שעבדתי בארגונים.
מקום העבודה הראשון שלי בארגון פרטי היה בתפקיד של עוזר מחקר במחלקה שביצעה מחקרים שיווקיים וסקרי דעת קהל. לתפקיד הגעתי לקראת סיום התואר השני וחשבתי שזה הזמן לצאת ולעבוד בתפקיד מקצועי שהוא לא מערכת הביטחון.
ההגדרה של התפקיד הוא סוג של סטאז' מקצועי על מנת ללמוד את רזי המקצוע. בניגוד לעריכת דין שם סטאז' הוא חלק מוגדר בהליך קבלת רישיון עריכת הדין, בחברות פרטיות מטרת הסטאז' הוא חלק מההכשרה המקצועית. למרות שתקופה זו לא מהוגנת בחוק על מנת להתקדם בתפקידים פרופסיונאלים חייבים לעבור הכשרות כאלו. הרוב יוותרו על ה"עונג" הזה מכיוון שתקופה זו כוללת אין סוף שעות עבודה ובשכר מגוחך.
הניסיון המקצועי שלי עד אז כלל 5 שנים בצבא רובם בתפקידים פיקודיים ועוד 5 שנות פעילות במוסד ביטחוני חציין בתפקיד מאבטח ווחציין בתפקיד אחראי על מדור האבטחה, תפקיד ניהולי. המעבר לעבודת סטאז'ר חתכה בחצי את השכר שלי באותה התקופה וכן כללה מעבר מתפקיד ניהולי לתפקיד הנמוך בהיררכית המחלקה וכלל ביצוע המשימות הכי "שחורות" מבלי לראות אור שמש.
מי שעשה סטאז' בחייו מבין את העומסים איתם מתמודדים, העבודה הקשה לא מפסיקה לזרום לשולחן ונערמת בכמויות אין סופיות. כל משימה דרשה מיקוד מקסימלי, דיוק ויכולת להתמודד עם שעמום אין סופי. באותם ימים הייתי נחוש לסיים את הסטאז' המקצועי כזה שיפתח לי את הדרך גם במחיר התמודדות עם עבודה שממש לא מתאימה לאופי שלי ורק בגלל האופק המקצועי.
מתוך פנטזיה – שוליית הקוסם
כשאתה עובד בארגון צבאי או ביטחוני ההיררכיה ברורה יחסית: וותק + ניסיון מקצועי הם אלו שקובעים את המיקום שלך במערכת. ביחידות קרביות ככל שאתה יורה יותר טוב, רץ יותר מהר, מנווט טוב ולא פוחד ככה אתה מתקדם. המיקום של כל אחד די ברור לפי דרגה והכשירויות שלו ועל כל ניסיון נוסף מתוגמלים כספית (הכוונה כמובן למערכת שפועלת באופן אוטופי).
בארגון פרטי המצב שונה. לניסיון משקל חשוב מאוד אבל במקרה שלי מצאתי את עצמי תחת ניהולם של אנשים שצברו זמן עבודה רב יותר, אבל רוב שהיו מעלי היו צעירים ממני ב 3-5 שנים וחסרי ניסיון ניהולי/פיקודי. כלומר מבחינתי, לא רק ביצעתי עבודות שחורות כמו ימי בטירונות ובקורסים שונים, לא רק שכר נמוך ומעצבן אלא גם מקבל הנחיות מאנשים צעירים וחסרי ניסיון לעומתי ברוב התחומים למעט בתחום הספצפי בו עסקתי כסטאז'ר.
באחד הימים אחרי כחצי שנת עבודה, בצבצה לה קרן אור ראשונה – ומנהלת כח האדם הגיעה אלי וסיפרה לי שנוכח הכישורים הנוספים שלי והביצועים בעבודה מעוניינים המנכ"לים לקדם אותי לתפקיד שהוא פונקציה חדשה בחברה, תפקיד שמבחינתי יהיה קיצור דרך משמעותי וקידום מהיר ומשמעותי במסלול הקרירה.
החיוך חזר לי לפנים ורק חיכיתי לקבל את הזימון לפגישה המיוחלת. יומיים לאחר הבשורה המשמחת נקראתי לשיחה אצל הסמנכ"לית ומיד הבנתי שלא מדובר בקידום. היא איימה עלי בפיטורין נוכח טעויות רבות שהיו לי לאחרונה בחישובים. כשניסיתי לברר מהן הטעויות היא העלתה טענה לטעות מסויימת, טעות של עיגול מספר מ 3 ספרות אחר הנקודה ל סיפרה 1 אחר הנקודה דוגמא מ 34.265 ל – 34.3 עגול שמבחינה מדעית במדעי החברה חסר ערך.
אחרי האשמה "קשה" כזו, רק רציתי שלא יפטרו אותי שאני אעשה הכל על מנת להצליח בתפקיד. התנצלתי בפני הממונה עלי על הטעות בפני הסמנכ"לית וכמובן שהתפקיד החדש בוטל "כי יש לי המון טעויות מקצועיות" וניתנה לי תקופת ניסיון להוכיח את עצמי.
אם לפני המקרה לא ליקקתי דבש בתקופת המבחן הזו העבודה הפכה לגיהינום. שעות העבודה לא הסתיימו כל יום מ 8:30 בבוקר עד תשעה עשר בלילה … עד שערב אחד היתה לי הארה! פשוטו כמשמעו, ככה פתאום הבנתי את הכל. "עבדו עלי" לא פחות ולא יותר, המנהל הישיר שלי ממש לא היה מעוניין שאני אעזוב, הסמנכ"לית מנהלת המחלקה לא היתה מעוניינת שאני אעזוב לתפקיד שמקדם אותי משמעותי ורצתה לשמר אותי בתפקיד.
על הבוקר נכנסתי לסמנכל"ית שכנראה שכחה שאולי הייתי טירון בתחום המחקר אבל בפוליטיקה פנים ארגונים כבר צברתי כמה מאות שעות טיסה. ביקשתי ממנה להתפטר מכיוון שאני חושב שאני "לא מספק את הסחורה המקצועית" היא, נפלה בפח, ומיד התוודתה שהם בונים עלי במחלקה וממש מעונינים לקדם אותי בתוך המחלקה ואין מצב שאני עוזב עכשיו. כך איששתי את ההנחה שלמעט ניסיון להשאיר אותי במחלקה ולטרפד לי את הקידום טענת הטעויות היתה מפברקת.
באותו הרגע קיבלתי שתי החלטות:
- אני מסיים את 4 החודשים שנשארו לי לצבירת וותק של שנת עבודה.
- אני אדאג להחזיר לכל המעורבים בעניין מידה כנגד מידה.
החלק החשוב בשלב הזה היה לפקוח את העיניים לברר קצת נתונים:
התברר לי שהמנכ"ל לא סיים את התואר הראשון שלו והמנכל"ית למדה רק התחילה לימודי מנהל עסקים במכללה כלשהי. כלומר "האורים והתומים" המקצועיים של החברה, הם בעלי השכלה נמוכה משלי, משמעותית.
שלמנהל שלי אין שום ניסיון ניהולי והוא מתגלח עלי – הוא אולי איש מקצוע אבל בהחלט לא מבין כלום בניהול.
הבת של המנכ"ל התקבלה לתפקיד ניהולי בחברה בדיוק באותם הימים למרות שהיתה חסרת כל ניסיון מקצועי –וכמובן שהבנתי שאם רוצים להתקדם טוב ומהר בחיים עדיף אבא מנכ"ל.
והתובנה החשובה מכל: שעל מנת לשלוט בעובדים מקדמים ערך שאני מכנה אותו "אי הכשירות המקצועית" כלומר, בכל פעם שיש חשש שעובד מעוניין בקידום או בהעלאת שכר או סתם לשמר אותו בעבודה קשה ומשעממת. הדיון נסוב סביב האי כשירות של אותו העובד. כלומר, לוחצים אותו בנקודה החלשה שלו ומחידים אותו על מנת לגרום לו לא לערער על המיצוב שלו באירגון. תחשבו איך זה משפיע על עובד בוגר שיש לו משכנתא ווהוא אינו יכול לאבד עבודה.
על עבודה טובה אין תגמול או הערכה, אלא התגובה מתקבלת רק כשמשהו לא מתבצע טוב. אם ניקח את זה לפסיכולוגיה, מדובר למעשה ב"למידה קלאסית" – כלומר, הפחד מעונש הוא האידיאל המוביל את הערכת הכשירות בארגון (יש ארגונים שפועלים אחרת אבל זו שיטה פופולרית בישראל). שיטה זו היא שיטה לקויה מאשר שיטות שמשלבות גם תגמול על הערכה "למידה אופרנטית".
לסיכום: סיימתי את עבודתי בחברה מספר חודשים לאחר מכאן, לא לפני שמוניתי להיות חוקר במחלקה – התואר לו הייתי זקוק להמשך התפתחות בקריירה. מה שאיפשר לי להתגלגל ולהתקדם עוד כמה שנים בתחום המחקר לתפקידים קצת יותר מעניינים שמתאימים לאופי שלי.
מבחינה מעשית התובנות העיקריות שלי עד כמה שהן ישמעו טריוויאליות, עד שלא חווים אותן על הבשר לא מאמינים בהן:
- תעסקו רק בתחום שאתם אוהבים ורוצים לעסוק בו (לא לשכוח ת הנושא הכספי כמובן 🙂 ).
- בכל תחום מקצועי על מנת להיות מומחה בתחום חייבים לעבור תהליך מפרך שכולל לימודים מקצועיים במוסדות מוכרים וידועים וכן חייבים לעבור תפקידי לימוד סטאג'/שוליה/עוזר, you name it .
- אל תתנו לאף אחד להגדיר אתכם מקצועית. תפקחו עיניים, תקשיבו וקבלו ביקורת אבל בו בזמן תערערו על באופן שבו מגדירים אתכם אם לדעתכם אתם לא מוגדרים נכון.
- אם אתם אכן לא מתפתחים מקצועית – תתאמצו יותר ותעבדו קשה יותר.
- בכל ארגון יש פוליטיקה פנימית תהיו מודעים לה, אין קשר בין היכולות המקצועיות שלכם לבין הדינאמיקה של הפוליטיקה הארגוני והמעורבות שלכם בה. היום אתם יכולים להיות הכוכב של הארגון ומחר הכישלון שלו (ראו: צ'רציל) אם לא תבינו מה קורה באירגון אתם עלולים להיות ה"קורבן" של עובדים אחרים.
- התעלמות מהפוליטיקה הפנימית והדרת עצמכם ממעורבות בה לא מונעת מכם להיפגע ממנה ומאחרים להחליט לגביכם, התעלמות משולה לטמינת הראש בחול.
- בכל מקום שלא טוב לכם תעזבו המשקעים הנפשיים יעצבו את המשך חייכם וישפיעו עליכם.
- בכל רגע נתון אתם יכולים לשנות את העתיד שלכם, רק תבחנו היטב בעיניים פתוחות את הסביבה, בצעו הערכת מצב ותפעלו – הכי גרוע זה להישאר במקום ולספוג ביקורת מפוברקת.
במהלך השנים שמעתי עובדים רבים ואת המשקעים שהצטברו להם בנפש נוכח חוויות קשות שעברו, תחשבו שאתם סוג של ספוג בכל מה שקשור להערכה עצמית אל תסכימו לספוג! כל הדברים האלו מתאימים הן לעובדים והן לארגון.
הסיכום לגבי, תוך פחות משנה אחר כך הפכתי להיות מנהל מחקר בחברה אחרת בה אופי המחקרים כלל מגוון רחב של מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותים עם אינטרקציות מרובות גם עם לקוחות וגם עם נחקרים. תפקיד שבו איש המחקר הקלאסי לא מסוגל להתמודד איתו מאחר והוא כולל מפגש עם … אנשים ולא רק עיבוד נתונים.
דולי פרטון מסבירה את זה יפה יותר, רק שאין לי מושג איפה עובדים מעט כל כך מעט שעות… 🙂
>