כבר הרבה מאוד זמן מקוננת בי השאלה איך אפשר להגדיר מי הוא באמת מומחה? בענפי תעסוקה המגובשים אל תוך גילדות כמו רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, פסיכולוגים וכדומה אין בעיה להגדיר מי מומחה – שכן מומחיות נקבעת על פי מספר קריטריונים כמו קורסים, הכשרות אקדמיות, ותק תעסוקתי, דירוג עובדים, הצלחות קודמות ועוד. ניתן לקבוע בקלות מומחיות אינהרנטית של המקצוע, אבל עדיין אם תצטרכו לשים את נפשכם בכפכם ולבחור ברופא שיטפל בכם כנראה שתעשו מחקר ותמצאו "מומחה אמיתי" כזה שעולה מעל כולם.
העולם המודרני מורכב באופן מהותי, ותחומים חדשים וענפי תעסוקה חדשים צצים ללא הרף, ועולים ויורדים במהירות האור. אחד התחומים הבולטים כיום שממוסס את תפיסת המומחיות בצורתה הקלאסית הוא כמובן עולם האינטרנט. גם עולם הייעוץ והקואוצ'ינג סובל מזילות השימוש במונח מומחה. ולכן עולה השאלה איך ניתן להגדיר מי הוא מומחה בעולמות מקצועיים משתנים ובכאלו שהאקדמיה או הגילדה לא מהווים בסיס הכשרתי?
למעשה, בראיה מפוכחת, בכל תחום שאותו נבחן לעמוק נגלה שגם מומחים נופלים פעמים רבות. המומחה של היום יכול להיות כישלון מהדהד ביום המחרת, או סתם מי שעבר זמנו. אבל עדיין, בענפי הגילדות יותר קל לדעת מי הוא מומחה ולהצביע על הסיבות שהפכו אותו לכזה. אז אם ברורה לנו הגדרת המומחיות של בגילדות – למה קשה לנו לזהות מי מומחה בתחומים פחות מגובשים?
סרטון שרץ באינטרנט – שהמחיש מעבר לכל ספק את עליבותה של המומחיות המזדמנת, הוא קיצור של הרצאה אותה נתנה "מומחית לאבטח מידע ולדרק נט":
מעבר למספר רב של טעויות שנפלו לה ועצם ההרצאה שמתבססת על איזו הלצה אינטרנטית גם הידע הכללי של עינב לוקה בחסר. אבל בכל זאת, הבחורה עלתה והרצתה מול אולם מלא, הרצאה שכבר רצה מספר פעמים במקומות אחרים ומכובדים. ואף אחד באולם לא מתח ביקרות ברורה או הפסיק את ההרצאה.
אם תצפו בסרטון תוכלו לראות שימוש של מספר טכניקות שליטה בקהל (במודע או שלא) שעינב משתמשת בהן באופן עקבי:
- אמון עצמי מלא במומחיות שלה
- עיקרון מורכבות הידיעה – היא חוזרת מספר רב של פעמים על המונחים "קשה להבין את זה" " זה מאוד מורכב" "זה ממש ממש מסובך להבנה", בעיקר כשהיא מגיע לשלב שבו המידע שהיא מעבירה ממש לא מתיישב עם המציאות… "אנחנו בקושי מבינים את המימד הרביעי"… נשמע מפוצץ, רק שהמימד הרביעי הוא "זמן".
- דיבור בפסקנות מוחלטת גם כשהיא לא עונה על השאלות שנשאלה ונותנת תשובה אחרת.
- סוג של זילזול במי שטוען משהו – היא שואל "האם מישהו יודע מהו סופר קומפייוטינג? " ואדם בקהל משיב לה. שווה לראות את התגובה – בדקה ה 3:20 , הבאים בתור כבר לא ירצו להביעה דעה.
כמי שעוסק כבר מעל לעשור בשיווק באינטרנט, לא פעם ולא פעמים הוזמנו על מנת לחלץ חברות שהסתבכו עם מומחה זה או אחר. והמשותף לכל אותם ה"מומחים" שאני פגשתי הוא שההתנהגות שלהם היתה זהה להתנהגות של המרצה: הם דיברו בפסקנות מוחלטת, אינטונציה של ביטחון עצמי בכל שאלה גם אם לא ענו לעניין ושימוש תדיר בתירוץ שהמידע או הפעילות מורכבים מאוד וקשים להבנה להדיוטות (טיעונים שהופנו גם כלפי כשהוזמנתי כמומחה לבחינת כשירותם ואף שהניסיון המקצועי שלי עולה על שלהם באופן משמעותי, זאת אומרת שלא פעם הם טענו בפני שאין לי את הכלים להבין אותם).
סוגיית המומחים חוזרת בעקביות מטרידה – אפילו התברר שאלון גל, אותו הקואוצ'ר הלאומי למעשה חסר תואר פורמלי ממוסד אקדמי. אבל עדין אין ספק שהוא מועסק כיועץ מומחה ע"י ארגונים רבים ואף ניסה בעבר ליצור סטנדרטיזציה של קואוצ'רים (מי שעבר קורס קאוצ'ינג…) זאת אומרת, ערעור על האקדמיה כמכשירה מומחים. כמה שעות של קורס קואוצ'ינג יכשיר גם חסר השכלה אקדמית בתחומי מדעי ההתנהגות להיות קאוצ'ר. רק לשם השוואה, על מנת להיות פסיכולוג קליני, צריך ללמוד כ 7 שנים ולעבוד במוסדות טיפוליים כעשר שנים (כאן יש כשלים אחרים שזה לא המקום לציינם) חוקר שווקים צריך ללמוד 7 שנים ולהתמחות עוד 5 – 3 עד שיזכה בתואר מנהל מחקר.
אבל בכל זאת אני אחזור על השאלה מה הופך אדם להיות מומחה בתחומו?
אז נכון שכבר כנראה קראתם את תאוריית העשרת אלפים שעות, שיש בה היגיון מובנה, לפיו מי שעסק שמונה שעות ביום לדוגמא 280 יום בשנה יכול להיות תוך כ 4-6 שנים מומחה. אבל, כולנו יודעים שזה לא נכון, הרי יש המון רופאים שהם עוסקים במקצוע כבר 30 שנה ולא הייתם נותנים להם לטפל בכם במצב קריטי מהותי.
אחרי חקירה הגעתי למספר מבחנים שמבהירים עבורי את מושג המומחיות באופן מוחלט. כלומר אם הם מתקיימים, כנראה שמדובר במומחה בתחומו:
- ניסיון מקצועי מצטבר של מעל ל 5 שנות עבודה – כנראה שהרבה יותר.
- התקדמות בלפחות שני שלבים מקצועיים – מתוכם אחד לפחות בניהול מקצועי. כלומר על מנת להיות קואוצ'ר מומחה אתה חייב לנהל כמה קואוצ'רים לפניך. (מה ששוב מאריך את סוגיית הניסיון ליותר מ 5).
- מבחן התוצאה* – מומחה חייב לספק תוכנית עם מודל אמפירי, כלומר שניתן היה לבחון את התוצאות באופן מובהק על פי פרמטרים שנקבעו מראש. אפילו אם נלך לתחום אומנויות לחימה, מומחה צריך להיות בעל יכולת מוכחת להתמודד עם יריבים מאומנויות אחרות ולגבור עליהם – סיפורים כמו "אצלנו מתאמנים רק בשביל להרוג, לא נוכל להילחם מולכם" פוסלים באופן מידי את המומחיות הלחימתית. וכך בכל תחום.
- תואר מתקדם בתחום העיסוק ובמגמה מחקרית – כן אני יודע זה קצת מבאס… אבל אם אדם לא יודע לבצע מחקרים אמפיריים או להבין איך לבדוק מחקרים אחרים, באופן מוחלט וברור הוא לא יכול להיות מומחה.
- התעדכנות מתמדת בתחום העיסוק – מידע הוא דבר שמתפתח בקצב מסחרר מי שלא מתעדכן תדיר, לא יכול לשמור על מעמדו כמומחה. מומחיות היא ברת חלוף. ייתכן והמומחה לא מעודכן באופן מוחלט בתחום הייעוץ לו הוא נידרש אבל הוא יכול להשלים את הידע תוך כדי עבודה.
* הסיבה לסעיף הזה עולה מתוך שאלה ומה אם במהלך תהליך ההכשרה ה"מתמחה" שוגה בתחום העיסוק שלו? כלומר, הוא ממש לא טוב בתחום אבל צובר שנות ניסיון. הרי שזה לא מה שהופך אדם למומחה. כבר שמעתי את הסיפור על אדיסון (שגם היה חסר השכלה פורמלית*** – תכונה שמאפיינת יזמים טכנולוגיים גם היום) שעל מנת לייצר נורה למעשה הוא היה מומחה לייצור מנורות שלא עובדות – הוא כשל בכאלף נורות שונות עד שהגיע לנוסחה הנכונה. אבל בכל זאת, אדיסון היה מומחה כי הצליח לייצר נורה ועוד כמה אלפי פטנטים נוספים (ועזבו את זה שהוא כנראה היה טרול פטנטים) הוא היה מומחה לפיתוח טכנולוגי וחשמל ונורה היתה עוד אחת מההמצאות שלו.
** השכלה אקדמית היא חובה בגלל היכולת לראות בפרספקטיבה רחבה יותר. לעיתים מי שאין לו את ההשכלה המתאימה, יכול לראות קשרים סיבתיים ברובד ראשוני אבל אין לו את הידע לבחון את ההקשרים ברבדים עמוקים. כי אין לו פשוט את הידע, זה בולט מאוד בתחומי הנפש. רמת הניתוח היא מאוד בסיסית ולמעשה כמעט כל מי שתפגשו הוא "חצי פסיכולוג".
*** בתחומים טכנולוגיים , בטח בתחומים עתירי ידע והשקעה כספית, האקדמיה לא רלוונטית להכשרה. כיוון שעסקים טכנולוגים מקימים לרוב מעבדות ומתודולוגיות מחקר עצמיות ולכן הם יכולים להיות מומחים.
בבואכם לבחור במומחה לצרכים העסקיים שלכם, הרפואיים או הנפשיים – תמיד תבררו את התשובות לחמשת השאלות הללו. ותראו כיצד מתבהרת לכם התמונה באופן מידי בבחירה שלכם במומחה. וכמובן לעולם את תשכחו לשאול לקוחות קיימים ולברר מידע מקיף מלא באינטרנט.
