והפעם… הרצאתו יוהאן הארי, עיתונאי אנגלי, הכותב עבור כתבי העת המובילים בעולם. יוהאן עסק שלוש שנים בחקר נושא ההתמכרויות לסמים ובחקר התפיסות המלוות את התייחסותה של הסביבה למכורים. בהרצאתו בטד הוא מציג נתון מדהים שמתבסס על חומרים מחקריים פורצי דרך.
הסיבה להתעניינותו בתחום זה קשורה במשפחתו שכן, אחד מבני משפחתו התמכר לסמים ובפרט, קוקאין. בתחילת ההרצאה הוא מציין כי בדיוק בימים אלו אנו מציינים 100 שנה לחקיקה נגד סמים שבאנגליה, אשר הובילה לחקיקה דומה בשאר העולם.
טענתו המרכזית הינה כי בני אדם לא נהיים מכורים משימוש בסמים, זו מתבססת על העובדה כי בני אדם למעשה כבר מקבלים סמים בצורות שונות, כגון משככי כאבים, ואינם מתמכרים להם. דיאומורפין הוא הרואין טהור, אבל הוא כן ניתן במסגרת טיפולים רפואיים הקשורים לשברי עצמות או החלפת מפרק ירך. חולים רבים המטופלים באמצעות דיאומורפין (הרואין טהור), אפילו למשך תקופות ארוכות- לא רק שלא התמכרו לו, אלא, כאשר חזרו לחיק משפחותיהם הפסיקו את השימוש בו באופן מיידי.
את מסקנתו הוא חיזק באמצעות מחקרו של פרופסור ברוס אלכסנדר, שביצע ניסוי פשוט לשחזורו. הוא הכניס חולדות לתא בעל שני צינורות; מהאחד יוצאים מים ומהשני מים עם הרואין או קוקאין – מהר מאוד החולדה התמכרה למים עם ההרואין. פרופ' אלכסנדר העלה השערה כי בכלוב שומם שכזה אין לחולדה דבר מלבד הסם, לכן היא מתמכרת לו. בהמשך, הוא בנה מעין פארק פנאי המיועד לחולדות וגם בו הכניס את שני הצינורות – מים רגילים ומים המכילים סם. בחברתן של חולדות אחרות ופארק "תענוגות" שכזה, כמעט אף חולדה לא צרכה את המים עם הסמים, ואף לא פיתחה תלות או הגיעה לצריכה מוגזמת.
הרעיון נתמך גם בנתונים אנושיים: מנתוני מלחמת וייטנאם עולה כי 20% מהחיילים השתמשו בהרואין. בזמנו, החשש היה שהממשלה תאלץ להתמודד עם מאות אלפי חיילים נרקומנים בעת חזרתם לארה"ב. בפועל 95% מהם נגמלו והפסיקו שימוש באופן מיידי ללא כל טיפול.
משמע, הטריגר לשימוש בסמים איננו יצירת הקשרים הכימיים במוח כפי שסבורים המתנגדים לשימוש בסמים, כי אם ה"כלוב" המבודד חברתית. פרופסור הולנדי בשם פיטר כהן אף העלה את ההשערה שלא מדובר בהתמכרות כלל, אלא ב"התקשרות" (bonding) שבין בני האדם ויצורים חיים. ישנו צורך מובהק בקשרים חברתיים… (אני בשוק! 🙂 ). על כן, איסור השימוש בסמים והמאבק הינם מיותרים לחלוטין, כיוון שלא מדובר בסם עצמו כגורם להתמכרות.
הקשר החברתי מתערער בתקופות קשות לבני אדם כגון: נפילה כלכלית, טראומה, משבר אישי וכו'. ההקלה נמצאת בתחומים כמו פורנו, הימורים, סקס או סמים. הליך זה מחמיר כיוון שהסביבה נוטה להתרחק מאלו אשר "נופלים" ובטח מהשלב בו הם מתחילים להתמכר לסמים או לכל דבר אחר.
לדבריו, פורטוגל לקחה את הרעיון קדימה, בעת התמודדותה עם משבר בו כאחוז מכלל האוכלוסייה היה מכור לסמים. לאחר שבחנה כל דרך להתמודד עם משבר ההתמכרות ולאחר שנים שפעלה בשיטה האמריקאית- בה הענישו כל מי שצרך סמים ע"י הרחקתו מן החברה. החליטה הממשלה לפעול בצורה הפוכה, כלומר, לאפשר שימוש בכל סוג של סם ללא ענישה, אך במקביל להשקיע את כל משאביה בחיבור בין הנרקומנים לחברה; העסקתם בעבודה, מתן הלוואות קטנות לעסקים אליהם התקבלו ובעיקר יצרה להם מטרה מחודשת בחיים.
לאחר 15 שנה של ניסויים, מספר המכורים לסמי הזרקה ירד בכ- 50%. נוסף על כך נוצרה ירידה משמעותית בתחומים נוספים, כולל במספר חולי האיידס.
מעבר לדיבורו הקולח של יוהאן, החומר הועבר בצורה מרתקת, להבדיל מהרצאות אחרות בתחום הסמים בהן נוטים לזרוע הפחדה. המסקנה שלו מביאה שני רעיונות המחזקים את הטענות אותן אני מציג בבלוג:
- הוכחה מוצקה לכך כי הדבר אשר קובע את גורלנו כבני אדם זוהי החברה בה אנו חיים, ויותר מהכל, החוזק הנפשי והמרקם החברתי הם אלו שמחזיקים את המארג הכל כך שביר הזה. אפילו האפקט של סמים קשים ביותר חלש מול הקשר החברתי. כלומר, לכימיה מקום של השפעה, אך זו בטלה אל מול הכוח החברתי האנושי, כל שכן תחומים כמו גנטיקה ופיזיולוגיה אשר השפעתם זניחה על האדם אף על פי שבד"כ מייחסים להן את ההיפך.
- חברה צריכה לעשות הכל על מנת לסייע לפרט. יש להפסיק עם המגמות הגורמות לאנשים ניתוק חברתי כגון: מאסרים של חייבים בהוצאה לפועל או חייב כספים, ביטול חוקי הענישה בגין צריכת סמים, יש להפסיק להעמיק שסעים חברתיים מתוך אידיאולוגיות כלכליות שונות, להפסיק עם גורמים שדוחפים אנשים להתרסקות כמו מכירת הלוואות ע"י גופים פיננסים, סגירה של מוסדות הימורים- גם אלו שבחסות החוק והפסקת פרסום למוצרי צריכה בתחום המזון (כן, גם אכילה זו התמכרות). מה לעשות במקום אלו? בעיקר פיתוח של מוסדות חברתיים תומכים כמו – חוגים קהילתיים, מתנ"סים, מסגרות תומכות לערירים ועוד ועוד. כל אשר יוצר חיבור קהילתי ומקשר בין אדם לחברה הרי הוא מבורך.
למעשה, בעולם מתוקן מנהל מתנ"ס צריך לקבל כבוד רב מניצב במשטרה על הטיפול בפשיעה המונעת שלו למען הציבור (שכן, בישראל סגרו את רוב המתנס"ים מטעמי חיסכון אבל הכסף מתבזבז בפשיעה).אני יודע שהמאמר והתובנות עלולים להישמע תמימים אבל בסופו של יום מבחינה כלכלית פשיעה עולה לנו הרבה יותר.
במישור האישי כל אחד מאיתנו נפגע מפעולות מרחיקות כדוגמת תאגיד מזון ששוב מוכר לילדים שלכם "מעדן חלב" מפוצץ בסוכר וגרום להם לאכול פחמימות ריקות שוב ושוב, מה שמוביל להשמנה וכתוצאה מכך, להרחקה חברתית. מדובר למעשה בגוף הפועל כנגד האינטרס שלכם וכנגד המרקם החברתי והבריאותי. כוחם של ההורים להתמודד אל מול שטיפת המוח היום יומית של הפרסומים הוא כמעט בלתי אפשרי- אבל אפשרי. בטח אם תפתחו לעצמכם "עמוד שידרה" ערכי המבוסס על פשטות, דוגמא אישית, צריכה נבונה ואהבה של בני המשפחה.
לסיום, אזכיר, אין שום כוח החזק מכוח הרצון שלכם – אם אתם רוצים לחולל שינוי גם במשברים עמוקים. דבר ראשון- תשקיעו ביצירת קשרים חברתים וזאת עושים בעבודה כוללת בכל תחומי החיים.
